הסופר הוא הסטוריון.

שני המנהיגים הנ"ל לא נפגשו אף פעם, הדמויות אמיתיות להוציא לפחות דמות נשית אחת, המלווה אותנו לאורך הספר ומשמשת "מתווכת" או "המספר" – המתווך בין אמת לדמיון.

מכיון שכך תוך כדי קריאת הספר אני בודקת ברשת, מחפשת אחר האמת ההיסטורית ולומדת.

הם נולדו בסמיכות זמן ומקום, יחנו בכישורים יוצאי דופן, נמנו עם גדולי הנואמים בתקופתם, והיו מנהיגים נודעי שם, הם ייסדו תנועות המייצגות את בקצוות המנוגדים ביותר של הקשת הפוליטית, חייהם הסתיימו בסמיכות כשהם בודדים ומנותקים מן התנועות שיסדו.

מתוך הרומן לומדים על המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, על ארץ ישראל והתנועה הציונית בראשית המאה ה-20 ועד מהלך מלחמת העולם השניה (1940)

בספר כאמור קיים קשר ידידות וקשר מחשבה בין השניים, בין רעיותיהם והדמות הנוספת, הפיקטיבית המספרת, קשר הדוק וחם.

מתוך הספר דליתי שני קטעים להצגה אחד אמיתי השני דמיוני.

הראשון קשור גם למחבר הספר זאב צחור – ב- 1929 ביקר ז`בוטינסקי במונקאץ`, עיר בצ`כוסלובקיה בה ישיבת אברכים נחשבת. ראש הישיבה נודע בקיצוניות החרדית. "הציוניסטים" כלשונו היו מוקצים מחמת מיאוס, הם שורש כל רע בהסיטם את תשומת הלב של היהודים מהעיסוק בתורה אל הבלי הפוליטיקה...כאשר נאמר לו שז`בוטינסקי בא למונקאץ`גברה סקרנותו. הוא בחר את שלושת העילויים שבתלמידיו – ושלח אותם לשמוע את דברי "הציוניסט"... השלושה הגיעו להרצאה, נשארו והקשיבו לנאום שארך 3 שעות, שבסופה החליטו לא לחזור לישיבה, הצטרפו לבית"ר ועלו ארצה במסגרת התנועה לארץ ישראל. הם היו היחידים מאברכי מחזורם בישיבה שניצלו מהשואה. אחד מהשלושה, שמואל וייס הוא אבי המחבר הקרוי על שם ז`בוטינקי – זאב.

בקטע השני רב הדמיון -

במהלך חילופי השלטון ברוסיה , הושם טרוצקי בכלא לא פעם. (אחרי המהפכה ומות לנין גם הורחק ממולדתו, נרצח, בבית הצייר דייגו ריוורה, בארץ שנתנה לו מקלט - מקסיקו), והוא הועמד למשפט באשמת נסיון מרד (1905) . ז`בו היה שותף בהכנת כתב ההגנה של טרוצקי ובמקביל הכין את נאומו הוא לכנס ציוני בהלסינקי כשדעותיהם בקשר למעמד היהודים נוגדות, רק לקטע שניסח ז`בו העוסק בפרעות קישינב הסכים טרוצקי.

בתאו של טרוצקי בכלא ערכו השניים חזרות כאשר טרוצקי קורא בקול את הנאום, וז`בו, שמחזותיו הוצגו בתיאטראות אודיסה, משמש בתפקיד הבמאי. אחר כך קרא ז`בוטינסקי את נאומו שלו, וטרוצקי, שנודע כמבקר תיאטרון, ביים אותו.

מציאות ובדיון בכפיפה אחת – ולמרות זאת ספר לימוד היסטוריה מצויין...