פאולו קואלו הוא אחד הספרים האהובים עלי ביותר ועם כל ספר שקראתי עד כה לא התאכזבתי, אני מודה ש"לבד בפסגה" הפתיע אותי.

בשונה מספריו של פאולו קואלו אשר מעוררים השראה ואינם עוסקים בפגיעה וברוע, קואלו בספרו זה מצליח להציג את עולם המוות והרצח בקלות ובפשטות שגרמו לי רתיעה מסוימת בעת קריאת הספר וחשק עז לסגור ולא להמשיך לקרוא בו.

זהו סיפורו של איגור, איש עסקים מצליח שמוכן לעשות הכל על מנת שאשתו שעזבה אותו, תחזור אליו. הוא מנסה לרמוז לה ומחריב עולמות בשבילה. הוא מאמין שהאהבה שלו כלפיה יכולה לעלות על מכשול וקושי שהיו בחיי הזוגיות שלהם ומוכן להקריב למענה את כל כולו ולו בתנאי שרק תחזור אליו, כך הוא טוען, שיתקן הכל, רק שתהיה שוב שלו.

העלילה של לבד בפסגה מסתבכת כאשר השניים נמצאים באותו מקום בפסיטבל קאן וקצב האירועים הופך את הספר מרומן לז'אנר מסוים של מתח עם הרבה אלמנטים שלטעמי היו חסרים. התיאורים הופכים לכלליים מידי. 

יחד עם זאת כמו בכל ספריו, קואלו משחיל שפע משפטי חכמה ומחשבה פילוסופיים על החיים, על ההצלחות והרצון של כל אחד מאתנו להגיע לתחושת האושר ומה המחיר שבדרך לאושר. האם רק הדרך מספיקה וכיצד לשמור על האושר שכבר השגנו? 

 

לסיכומו של דבר, מדובר בספר חריג בהקשר לספריו "הרגילים" של פאולו קואלו. בתור מי שאוהבת את ספריו ולמרות שלא אהבתי כנראה שאקרא עוד ספרים שיצאו של קואלו, ספר אחד פחות מוצלח ובז'אנר קצת שונה מהרגליו לא הוא זה שיהרוס לי את אהבתי אליו לקרוא את פאולו קואלו.