יש לי נטייה לבצע מטלה מיד או לגרור אותה עד שזה כמעט מאוחר או שהמצב בלתי נסבל.
ככה הייתי למשל בלימודים והכי בולט זה נושא הסדר בבית פעמים רבות נגרר האי סדר עד שהמצב היה קטסטרופה ואז היה לי חשק לסדר טיפ טופ, מאחר ואז רואים תוצאות באופן ברור כי השינוי הוא דראסטי. 

נושא הסדר תמיד היה נושא כאוב במיוחד עבורי, ילדה עם נטייה לעשות בלאגן אחד גדול בכל סיטואציה שנולדה בבית שבו כל הזמן סידרו וניקו עד כדי כך שאם הייתי מניחה כוס על השיש והולכת לשירותים היא היתה רחוצה ובמקום כשחזרתי (דיי מעצבן האמת, אבל אמהות לא משנים צריך לקבל שזו המציאות) 
אז בבית של ההורים זה היה מעצבן עד כדי כך שלא היתה פינה בבית בה לא הגיעה ידה של אמא שלי לסדר אפילו בארון הפרטי שלי עם המכתבים האשיים והמחברות הפרטיות. הייתי משתגעת כי היה לי סדר ברור בתוך האי סדר ובכל פעם לא מצאתי דברים בגלל הסדר החדש שנכפה עליי, אבל זה הבית של ההורים ולמרות שזה לא קל זו החלטה שלהם איך הוא יתנהל.
הבעיה התחילה כשיצאתי מהבית ולא רק שהנטייה לא עזבה אותי, אלא שלא רכשתי כלים לטפל באי סדר או הרגלים נכונים של סדר, כי את זה עשו עבורי. (זה לא שלא עשיתי כלום בבית רחצתי כלים, ניקיתי וסידרתי את הנדרש ממני, אך לא רכשתי הרגלים כמו לסדר את המיטה או לרוקן את המקרר מכלים שיושבים בו וכמובן שאם זה רק היה תלוי בי הכלים היו מחכים רק שזה לא היה תלוי בי (-; כך שהוכרחתי לטפל בנושא אחרת ההורים ייעשו וזה לא נעים)
כך שהגעתי למצב של מעגל חוזר של אי סדר עד לקטסטרופה ואז התנפלות על הכל עד שהדירה נראתה מצויין וחוזר חלילה. כל עוד גרתי עם החברות זה עוד היה דיי נסבל כי לא נכחנו הרבה בדירה. הקושי הגדול התחיל כשהתחתנתי ובעלי למרות אזהרותיי עד כמה הנטייה שלי לא קלה לא הבין איך זה קורה לי. מה אי אפשר להרים צלחת כשמסיימים לאכול וכדו'???? לא הצלחתי להבהיר לו עד כמה זה קשה לי, כי זה באמת לא נשמע הגיוני.
לקח לי זמן ולאט לאט הוכנסו שינויים . זו עבודה לא קלה של שינוי חשיבה ודפוסים וכיום המצב הרבה יותר טוב
לדוגמא: אני משננת לעצמי כל הזמן שעדיף קצת ממושלם. מדרבנת את עצמי לעשות לפחות חלק.
מזכירה לעצמי שקל יותר לסדר כשיש מעט ולא פחות חשוב משתדלת כל כמה זמן להתמקד במשהו שנגרר ושאם יטופל לא נצטרך לטפל בו בכלל או לעוד הרבה זמן כמו למיין בגדים או דברים שלא צריך ולהעביר הלאה או לזרוק, לקבוע מקום לדברים וכן הלאה.

בנוסף הכנסתי גם בפלאפון זמנים בהם קופצת לי תזכורת לדברים כמו פעם בשבוע לרוקן את המקרר מסירים וכדו' ולרחוץ אותם, להזיז מיטות בתאריכים קבועים (יש אפשרות של תזכורת שתקפוץ לך כל יום שלישי או כל 15 לחודש וכדו.) ועם זאת הבהרתי לעצמי שזה ייקח זמן ושגם אם לא עשיתי את כל מה שקופץ זה בסדר. אלו הרגלים שצריך להטמיע. אז לא תמיד הכל הולך כמו בתכנון אבל רואים שאני בדרך הנכונה .
אני מרגישה שזה שהכנסתי איזשהו ארגון של ימים הוריד לי את התחושה שכלום לא מתקדם(כביסה וכלים לא נגמרים או משתנים כמו בעבודה מחוץ לבית) ושתמיד יש את כל הבית על הראש (הרגשה שמלווה לפי מה שהבנתי את רוב הנשים (או האנשים) שמבצעות את עבודות הבית), כי למשל אם מוצ"ש זה הזמן לקפל כביסה אז אני מכניסה מכונות ומייבש אבל לא נבהלת מערימת הכביסה בחדר הכביסה, כי  אעשה אותה בזמן המתאים. (כמובן שלפעמים לא יוצא במוצ"ש כי אני רק בשלב ההתחלתי אבל אז אני מעבירה ליום ראשון או שני בלי לחץ.

מה שחשוב לי להעביר בכל מה שכתבתי כאן זה שלמרות ששינוי הרגלים במיוחד כאלו שהוטמעו במשך שנים כה רבות ובייחוד כאלו שמשולבת בהם נטייה טבעית הם לא קלים ישנה אפשרות להתקדם ולשנות אותם אם נציב לעצמנו יעדים ריאליים ונזכור לא לבקר את עצמנו גם אם נראה שזה לוקח זמן ולא תמיד הכל נעשה כמו שתכננו, כי אנחנו בתהליך  ושינוי מהותי ואמיתי דורש זמן.
שינוי ההרגלים צריך להיעשות גם בעזרת תוכנית התקדמות עם עזרה של כלים שונים כמו למשל תזכורות בפלאפון , ולא פחות חשוב בעזרת שינויים בחשיבה כמו ההבנה שאנחנו בתהליך או ההבנה שאין מושלם בעולם וכן שהדרך לבצע משהו גדול היא דרך צעדים קטנים ולא מאיימים כאלו שגורמים לנו סיפוק קל של התקדמות ולא מפחידים אותנו וגורמים להרגשה שהשינויי גדול עלינו. בהצלחה!