להתבטל או להסתגל..?

שלום אורח התחבר / הרשם

לוח הבקרה הודעות יצירת מאמר

משפחה

הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!

להתבטל או להסתגל..?

הגעתי למסקנה שמי שאמר שלהתבטל זה כיף הוא שקרן.
במשך מספר חודשיים של ישיבה מול מסך מחשב ריק כמו רובוט, מחכה בצפייה שאפילו מהולה בהתרגשות קטנה, לרגע שמישהו יזרוק לי פיסת עבודה ולו קטנה  ככל שתיהיה, על מנת שלא אתקל שוב בתחושת "הזמן לא עובר" שאופפת אותי במשך כל היום בין
פזילה לפזילה לעבר שעון הקיר שמאיים לא לזוז בכלל, הבנתי שזה בולשיט.
כן, תאמינו או לא אבל יש כאלה שחייבים לעבוד ואני אחת מהם.
הישיבה חסרת המעש ותחושת חוסר האונים המעצבנת יכולות להוציא כל אדם שפוי מהכלים.
בעבר חשבתי שאפשר לעסוק בכל עבודה העיקר שתכניס כסף כי זה מה שחשוב.  מה זה משנה אם אתה אוהב או לא אוהב את מה שאתה עושה העיקר שבוספו של יום יהיה לך מקור הכנסה שאיתו תוכל לשרוד בעולם.
היום אני מבינה שטעיתי .
שלא תיהיה אי הבנה זה לא שאני לא אוהבת את מה שאני עושה.
אני אוהבת אבל אין לי סיפוק מזה. בסופו של יום אני לא אומרת לעצמי "וואו, איזה יום מוצלח" אלא יותר בכיוון של "הנה עוד יום חלף לו".
אומנם אני רק בתחילת הדרך, אפילו לא הגעתי לחצי שבה, רק יצאתי לאוויר העולם ונשמתי לראשונה בחיי את אוויר הבחירה והעצמאות, אבל בחודשיים האלה אחד הדברים החשובים שהבנתי זה שאני רוצה לעבוד.
לא סתם לעבוד. לעבוד במה שאני אוהבת.
אולי נגדיר את זה כ"ליצור." כן, זאת בדיוק המילה אני אוהבת ליצור.
אין סיפוק אדיר בכל העולם כולו יותר מהרגע שאני מתחילה לכתוב.
המילים פשוט מתגלגלות מהראש אל היד ומשם על הנייר הלבן הריק
ומבלי שום תכנון מראש פתאום יש אות, ועוד אחת נוספת ואז זה הופך למשפט ומשם לפסקה וכן הלאה.
זה ממכר, אי אפשר להפסיק. יש רצון לשקוע בזה אני רוצה שזה ימשך לנצח כי זה הדבר היחיד שיכול לגרום לי לאושר עילאי ואין סופי.
היכולת לבטא רגש על פיסת נייר מרגשת אותי, מלהיבה אותי ואף גורמת לי
לתחושת שיגעון.
תחושת האופריה היא מטורפת שאני אפילו לא יכולה להגדיר במילים. זה בדיוק מאותם דברים שככל שתנסה להסביר במילים אתה אף פעם לא תוכל.
אפילו עכשיו ברגע זה עולה לי חיוך מטופש על הפנים.
אנסה להמחיש את זה כך: באחד המקרים הזכורים לי היטב כשהצלחתי לכתוב בפעם הראשונה בחיי ולאחר דקות ספורות דיברתי עם חברה היא שאלה אותי "לקחת משהו"? כי היא שמעה אותי מאושרת ושמחה כמו שלא הייתי מעודי.
קצת עצוב שצריך לקחת משהו כדי להרגיש ככה.
יופי לי חסכתי לעצמי עוגמת נפש גדולה בעתיד.
כי אני לא אהיה מאותם אנשים שעובדים בעבודות שהם לא אוהבים.
האומנם???
תכלס לא.
כי אולי אעבוד בעבודה שכיף לי וטוב לי בה אבל לא באחת כזאת שתיתן לי סיפוק.
נחשוב על זה כך:
תכלס אני יכולה לקום ולעזוב ולהתחיל לחפש את עצמי במקומות אחרים.
אבל זאת תיהיה טעות.
כי זה השקר הכי גדול של הראש. הרי הוא זה שאומר לך שלא טוב לך במקום הנוכחי
וזה לא נכון! כי טוב לך אבל זה פשוט לא מספק אותך. יחי ההבדל הקטן.
אני חושבת שהטעות היא מלכתחילה בצורת החשיבה שלנו כבני אדם. זה שאנחנו אוהבים לדבר בכן ולא, בטוב ורע. ולא מרבים לשים לב למה שיש באמצע.
וכאן בדיוק נכנסת הנפש. היא זאת שמכוונת אותך לחשוב בצורה בריאה יותר, כי היא
זאת שמראה לך את האמת: שיכול להיות שבכל מקום לא יהיה לך טוב אם לא תעשה תוך כדי משהו שייספק אותך.
ולמה ?
כי לנו בני האדם יש נתיה לפחד. זה תבוע בנו ולעולם לא נצליח להשתחרר מזה.
כן,  במילים אחרות אנחנו פחדנים. ולכן אף פעם לא נקום ונעזוב או נעשה את מה שאנחנו רוצים באמת, וזה יכול להתבטא באין ספור תחומים בחיים.
אז בואו נתמתן. לא צריך לקום וללכת, אלא להוסיף תוך כדי. ליצור משהו שאנחנו באמת אוהבים.
ברגע שנפסיק להתמרמר ולרחם על עצמנו אנחנו נבין דבר חשוב בחיים האלה והוא ששום דבר לא נמשך לעולם. היום אתה חיובי מחר אתה שלילי וביום אחר אתה לא מפסיק לחשוב שאתה כזה מוצלח ותוך כדי כמה דקות של מחשבה אתה בעצם מבין שאתה לא.
אז שורה תחתונה מה אכפת לי לשבת כאן על הכיסא ולא לעשות כלום אם התוצר הסופי של "חוסר העשייה" הזאת הוא בעצם דבר כ"כ נפלא הרי אני עושה תוך כדי מה שאני אוהבת, אני כותבת.
ויש גם בונוס! בסופו של חודש נכנסת משכורת וזה מה שחשוב (:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• המלצה מיוחדת על ספר מיוחד לפני הרבה שנים, עוד בהיותי ילד סיפרה לי אימי זכרונה...
0 28/07/2013 | YaronGo

• מהו קנבס ידע כללי על הקנבס
0 28/07/2013 | ליאל

מה דעתך על להתבטל או להסתגל..? ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל