הוא המשיך לצייר , ותיאר בחיוך את הפגישה ,ואת התדהמה ,כשהיה ואן גוך  מגלה מה עשו ממנו ,ואיזו תעשיה מגלגלים מציוריו .חייכתי במבוכה .הייתי חצי שיכור בשביל מחשבה כזו אמתית  וכנה . אבל מתוך ערפול ריח היין  ,זה נראה לי מרתק ,   אפילו מצחיק , כל הציורים שלו עברו לי בראש בשנייה . התחלנו דיאלוג .
אז מה היה קורה אם הוא היה מתעורר פתאום עכשיו , ומחליט לראות מה קורה עם הציורים שלו ? עם הזיכרון שלו ?
הצייר לא התבלבל : זה כבר קרה פעם , לנגן הבס גקו פסטוריוס  המחונן הטוב בעולם , הוא  ערך מסיבה גדולה בביתו , והיה כל כך שיכור שכשהוא  רצה להיכנס השומר בכניסה לא נתן לו. אותו דבר יקרה לואן גוך הוא יגיע לכניסה למוזאון שלו לבוש בלויים וקרוע ואף אחד לא יתייחס אליו . הוא לא יתנהג לפי הכללים ויסלקו אותו מהמקום כמובן .
עניין אחר הוא ההתנהגות שלו , לא בטוח שאחרי כמה דקות ברחובות היפים של אמסטרדם ,עם זונות הרציף הוא לא יעשה איזה שטות , או לא ידבר עם דייגי הרציפים  , פילוסופיה קיומית , מה שבוודאי יביא עליו את הפסיכיאטר המקומי ואת החדר האשפוזי הקרוב  ביותר בעיר לשנה הקרובה .
 לא ממש מרנין בשביל האיש המפורסם הזה .
ברגע שואן גוך יציץ בחלון המוזאון ויראה בכמה כסף נמכרים הציורים שלו. יש שתי אופציות . או שהוא ירוץ ערום בכל אמסטרדם ויקפוץ לאחת הקנלות . או שירוץ  פנימה ויצעק בקולי קולות , אלו הציורים שלי ," בחיי לא מכרתי ציור  אחד, ועכשיו שכולכם מבינים איזה גאון אני , ואיזה ציורים אדירים ציירתי ,שימו בבקשה את הכסף בכובע ", בזה הרגע קופצים עליו שני שומרי המוזאון , מכריזים שנכנס משוגע שמתחזה לואן גוך , ומאשפזים אותו לשארית ימי חייו .
ולכן :
החלטנו , אני והצייר: ואן גוך היקר ,מות לך ואל תחשוב לחזור  בכלל, כי בחייך היית כישלון  חרוץ . והיום אתה משהו אחר לגמרי , שלא תכיר בכלל ,  הצלחה מסחררת , ועשיר גדול . אבל כל זה לא קשור אליך כלל . אז מה אתה קופץ?