הי מה קורה ?! בטח כולכם מכירים את המצב הזה, נולדים גן,יסודי,חטיבה,תיכון,שירות צבאי/לאומי.
ולזה כל המתבגרים קוראים "חיים קשיים" נקדים את המכה, גם אני חשבתי שהבגרויות זה באסה, שבא לי לסיים עם זה.. מזה חשוב מה אלמד אחרכך? נשלים עוד שנתיים שלוש, תתנו לחיות!!!
אז לא, קחו את זה לתשומת ♥ ולא סתם אני אומרת, אני הייתי מהתלמידות שהאלה שנכנסות עם נס ביד לכיתה בלי תיק בלי מחברת יושבת מפריעה ובסוף היום יושבת עם המנהלת לשיחה.
(ב"ה ניגשתי, הצלחתי ועברתי גם בציונים יפים)
אני לא נגד זה שכולם רוצים להתפנן אני בעד אבל שכל אחד ישים לעצמו תגבול יבין שאחר כך בלי ה"מסגרת" הזאת הרבה יותר קשה ולא כבר אין תעוד שנתיים להשלים.
ואז כשזה נגמר אז באים חיי האזרחות בנקים, מיסים, ביטוחים...לא נשמע מוכר נכון ? כי בקן של ההורים הכי קל הם דואגים להכול.
הפסיכומטרי חונק השעון דופק, כולם שואפים ללימודים אקדמאיים כי בתכלס? מי לא רוצה עוד 0 מצורף לכמות האפסים אחרי הספרות בבנק?
תקשיעו, זה השנים הכי יפות שלנו. :)
בהצלחה בכל תחום!!