דומה כי מעולם לא היה המשבר כה עמוק ושסע כה תהומי בין אלה שנאבקים לחיות במדינת הלכה המנהלת את חייה על פי תורת ישראל ועל פי חוקי ההלכה, לבין אלה הנאבקים לשימור הדמוקרטיה המערבית וחילוניותה וניהולה של המדינה על פי חוקיה הדמוקרטיים.
הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס הוא המנהיג שמנסה לשמר את ערכי היהודים מני 3300 שנה וכך לקיים מדינת הלכה.כלומר, להתרחק מהממלכתיות המערבית לעבר מה שנקרא,"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
הרב עובדיה רואה בחזונו מדינה שתכלית קיומה , ביהדותה, החזרת עטרה ליושנה, יהדות תובענית לעומת דמוקרטיה שחיים בה אנשים שמתחמקים ופורקים עול מצוות.
מנגד, אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון (כיום בדימוס), מנסה למשוך את המדינה לחיים מערביים ליברליים חילוניים. לחיות בבחינת "עם חפשי בארצנו" כלומר חפשי ממצוות וחפשי בארצו, "מלא כל הארץ משפט" מה שמכונה, כאקטיביזם השיפוטי.
רוב הציבור בישראל עדיין חי ב"קו התפר" שבין שני המחנות.
הרוב החי בין שני המחנות מנסה למצוא פשרה, אך למעשה חי בעין הסערה בין שני הקטבים ולכן הוא שסוע.
המאבק החל עוד טרם ייסודה של המדינה, בתקופת ההשכלה ומאז ועד היום הולך המאבק ומחריף.
הרב עובדיה יוסף רואה בציונות כגורם האלטרנטיבי ליהדות ורואה בה כפירה לשמה, ולכן מצדד בחזרה בתשובה ומפלגתו, תנועת ש"ס הוקמה במטרה להחזיר את ישראל בתשובה ולחזק את האמונה.
האדם החילוני הוא מבחינתו של הרב כתינוק שנשבה ויש להוציאו מהשבי ולהחזירו לחיק היהדות.
הרב רוצה להפוך את מדינת ישראל ממדינת מקלט ליהודים שחזרו מזוועות השואה, למדינה רמה ונישאה בבחינת "אור לגויים".
מנגד, אהרון ברק מנסה לחזק את מדינת כל אזרחיה על ידי הרחבת הענקת אזרחות לזרים והוא נוקט בגישה ליבראלית לגבי הגיור ולמי הוא יהודי.
אהרון ברק בחזונו רואה מדינה המונהגת על ידי המערכת המשפטית והוא אומר ש"המשפט הוא אמצעי להשגת יעדים חברתיים", חברה טובה יותר, לדבריו.
ברק פועל לביסוס מדינת כל אזרחיה בעולם הגלובאלי כמדינה מערבית מודרנית השומרת על זכויות הפרט של האזרח החי בתוכה.
החזון של ברק לעליונות זכויות הפרט מתנגש בשלוש מכשלות עיקריות והן:
1. ישראל, היא מדינה יהודית שחיים בה רבים על פי הרקע הדתי.
2.הציונות המחייבת את העם היהודי לחיות בארץ ישראל יוצרת מעמד מועדף לעם היהודי, לעומת המיעוטים החיים בה.
3.מציאות בטחונית קיומית יוצרת קונפליקט לעיתים באשר לזכותו של הפרט והיא כופה עליו מגבלות המנוגדות לערכיו.
אהרון ברק שואף לצמצם למינימום את האופי היהודי של המדינה בבחינת יהדות כקישוט בלבד ולו בכדי לשמר את המינימום ההכרחי ליצירת רציפות יהודית. הסטורית.
עוד שואף הוא לצמצם את הערכים הציוניים של המדינה כאשר ישנה פגיעה בשיוויון שבין אזרחי ישראל.
כך נוצר למעשה אותו אקטיביזם שיפוטי שאומר שסמכותו של בית המשפט גולשת אף לעניינים שלכאורה לא בסמכותו, כגון חוק מי הוא יהודי, נישואין אזרחיים ועוד.
לסיכום: מחבר הספר, חיים שיין מסיים את ספרו בהצהרה שצריך לגשר בין שני הצדדים.
המגשר נועד להביא את המסוכסכים לידי הסכמה ברובד המעשי מבלי שיש בידו סמכות להכריע ברובד הרעיוני וכך הוא לפחות יוצר דינמיקה של הידברות בין הצדדים.