אין אדם ללא רצון
חכמת המשמעות של השפה נקראת בשם סמנטיקה זו שיטה בהבנת היקום בו אנו חיים ולמידתו על כל מרכיביו, הקובעת כי ההגדרה והמשמעות שלכל דבר מצויה במילה, בשם של אותו הדבר. לא אכנס כעת לדון בהבדלים הקיימים בין השפות השונות, ישנו גם ויכוח לגבי אילו שפות הן הסכמיות יותר ואילו פחות, רק אתייחס בחיבורי זה לפירוש המילים כפי שנכתבים ונהגים בשפה העברית, הנקראת לשון הקודש מהסיבה שבה חוברו כתבי התנ"ך העתיקים, ושהיא גם במקרה שפת האם שלי השגורה בפי. אולי הערה או שתיים בנוגע לשפה הלטינית עליה התבססו לשונות רבים, שגם בה שזורים מילים רבות שמקורן בשפה העברית ורבות הן הדוגמאות ולא כאן מקומן.
אם כן מה אנו למדים מן המילה "רצון" אנו מוצאים במילה את פעולת הריצה, ר.צ הוא ממש שרשה של המילה רצון ושל המילה רצה, אמנם בהתייחסות לפעולה הגופנית, אנו מכירים את פעולת הרגליים הדוחפות את הגוף על מנת להגיע ממקום למקום מהר יותר בשם ריצה, אך אין פעולה זו מתהדרת בבלעדיות בשם זה אלא משתמשת בו להגדרתה באותו האופן מכנים גם מחשבות אשר מתחלפות במהירות "מרוצת המחשבות", ומרוצת הזמן מתייחס לזמן החולף במהירות, והממהר לעשות דבר נאמר עליו שהוא רץ לעשותו גם הוא בעצם בכלל יושב. הרי הריצה היא התנועה הנמרצת ממקום או מצב אחד למשנהו.
למדים מכאן, שהרצון הוא שם תואר לסיבה  לפעולה מניעה ודחף מתמיד אל עבר מטרה המתבטאת בנפש, זו הריצה הפנימית אל עבר המטרה הנכספת. אנו רואים כוח זה בא לידי ביטוי בתינוקות ובאופן התקדמותם בלימודם, כך הם "כובשים" את פעולת הגלגול על הצד, ולאחר מכן הזחילה, הישיבה, העמידה העצמאית וההליכה, כל תהליך למידתם הוא על דרך ה"ריצה", הלאה, הלאה אל עבר היעד הבא. לאן הם רצים, מה הוא יעדם? איך ולפי אילו כללים הם מפתחים את שאיפותיהם? האדם שואף בתחילת חייו להשיג את עצמאותו, רצונו העז הפועל בנפשו, מוצא את ביטויו בהשגת וכבישת יעדים בטווח קצר, אשר אלו רק פיתוח האמצעים אשר יועילו לו במילוי רצונו העיקרי. ואינו מפסיק ואינו נח הוא כל הזמן רץ, כל הישג חדש ופעולה שביצע בהצלחה,קפיצה, ריצה, מחיאת כף, דיבור, מובילים אותו ונרתמים לכוחות אשר דוחפים אותו הלאה אל עבר הגשמת ייעודו. זה כוחו של הרצון  אשר עדיין אין לילד כל מושג לגבי מושאו, הוא רוצה וזהו. וכל חושיו מגויסים לתכלית זו. עצמאות זו אשר הוא עמל על פיתוחה, בהמשך חייו, תהיה האמצעי העיקרי להשגת חירותו ותכלית רצונו.
תנועה פנימית זו אופיינית לכל אדם ומכונת ע"י רבים בשם מוטיבציה, המוטיבציה מוגדרת ככוח המניע להשגת עונג והימנעות מכאב. ובכן בעצם הגדרה זו אנו מבינים שתנועה זו יכולה להתבצע גם ללא רצון,וגם באדם אשר אינו ניחן ברמה גבוהה של מוטיבציה, נוכל תמיד לזהות את קיומו של הרצון הבסיסי, אשר בלעדיו אין אדם חי כלל, או, חולה בנפשו ורוחו.  בפרק העוסק בצניעות תכונת הרצון, ארחיב על ההבדל שבין המוטיבציה, לבין הרצון. רק נסכם שיש בינינו הסכמה לגבי המצאות הרצון בכל אדם, הוא הסיבה העיקרית להמשכיות החיים, אדם אשר נתייאש מחייו במידה כזו שרוצה לשים להם קץ, הוא אדם אשר רצונו טושטש ע"י שאיפות או תאוות בלתי מוגשמים ואכזבות ממילוי חפצו, אך הרצון לעולם לא תם.