עברתי המון קשיים בחיי.
עליות וירידות. בדיוק כמו מניות בבורסה. רק יותר עמוק בנפש.

חיפשתי המון דרכים להתמודד עם הבעיה.

ישנו משפט חכם שאומר: 'יש המטביעים את צרותיהם, ויש המלמדים אותם לשחות'.
אני תמיד הטבעתי. עד שגדשה הסאה ולא הצלחתי לנשום. נחנקתי.

אז החלטתי ליישם את הדרך השנייה, החכמה יותר והפחות אקספרסיוניסטית.
ללמד את הבעיות לשחות.

הייתי יושבת וכותבת על פתק את כל הצרות. לא עזר.
הייתי מדברת עם פסיכולוגים. לא עזר.
הייתי חושבת על הבעיות ומוצאת להן פתרונות. לא עזר.

התחלתי ללכת בטבע, תוך כדי שאני חושבת מה לעשות עם עצמי ואיך להתמודד עם הטרגדיות שנחתו כרעם ביום בהיר.
הבנתי שההליכה, גורמת לי לחזור הביתה, פחות עצובה. פחות טעונה. פחות אני המדוכאת.

אז חשבתי לעצמי, בוא ננסה לרוץ.

בריצה הראשונה, המחשבות השתלטו ותוך 100 מטרים, עצרתי והמשכתי לחשוב.
בריצה השנייה, עצרתי אחרי 350 מטרים.
בריצה השלישית, עצרתי אחרי 600 מטרים.
ואז כבר הבנתי, מצאתי דרך לפרוק את כל הכאב.
הריצה גרמה לי לתובנות.
הייתי מדמה את הכאב והעצב מולי, תוך כדי ריצה.
ומטרתי היא לתפוס אותם ולנצח.
היום אני כבר מנצחת גדולה.
42 ק''מ במרתון תל אביב עשו לי את החיים זכים כיום היוולדי.

מומלץ.