עידן וירוס הקורונה הופך על פניו כמעט כל דבר שהכרנו. מסכה על הפנים, בידוד חברתי, המנעות מהליכה למקומות מסויימים מחשש להדבקות, תקנות חרום שמשתנות הלוך ושוב ללא הקדמה והכנה ומסיבות עיתונאים של מקבלי ההחלטות שבמרבית המקרים מהלכים עלינו אימים ומצב כלכלי שלא ידעה המדינה והאנושות כולה מאז ומעולם. אם מסכמים את כל אלה מקבלים אזרחים מפוחדים, מסתגרים, קשי יום, ללא יכולת ללכת ולהסניף שעתיים של אסקפיזם תרבותי אל מול האמן אותו הם אוהבים לשמוע, מול הצגה טובה או סרט קולנוע במסך ענק, שמלטף את העיניים בנופים מרהיבים או סתם בפניהם היפות של השחקנים המשתתפים בו וזאת, כי סגרו לנו את עולם התרבות הפרונטאלי ומסרבים כבר ארבעה חודשים להחזירו, למרות שזה ממש אפשרי.

אני מבקש לתת פתרון אחד פשוט למדי שיכול לספק מענה לכל המופעים שנמצאים בהמתנה נוראית לחזור אל הבמות ואל הקהל שבוודאי משתוקק לרכוש כרטיס ולקבל מעט רוגע לנפשו הצמאה.

כמעט בכל עיר בישראל קיים פארק ירוק שבו ניתן להקים לתקופת הקיץ, מתחם מופעים הכולל במה גדולה, מערכת תאורה והגברה למופעי פארק ותשתית נוספת המקובלת באירועי ענק המתקיימים תחת כיפת השמיים. בימים רגילים, פארקים אלה מארחים מול הבמה אלפי אנשים, אני מבקש להציע שבימי קורונה, תוגבל כניסתם של 1000 איש למתחם, שיכול לארח כפול שלוש ובמקומות רבים גם כפול עשר מכמות זו. סדרנים ינתבו את המגיעים לכניסה מסודרת, שתמנע התקהלות גדולה מידי על שטח קטן ומקומות הישיבה מול הבמה, יסודרו כך, שישמר מרחק של מטר וחצי שניים בין אדם לאדם.

בכל יום, יעלה מופע אחר, הצגת תיאטרון, מופע מוזיקלי, מופע מחול, קרקס, סטנד אפ, קונצרט. כל מה שנדרש לביצוע רעיון זה, הוא רצון טוב של משרד התרבות שיקבל גיבוי כלכלי מסוים מהמדינה לצורך העניין ושיתוף פעולה צמוד של כל הרשויות המקומיות בישראל. רשות מקומית שאין בשטחה פארק כזה, תקבל הזמנה מרשות קרובה לה, להביא את תושביה אליה, שיוכלו גם הם ליהנות ממעט תרבות.

נקודה חשובה, הזמנת הכרטיסים למופעים -  כמובן שאין בעיה לייצר חיוב באשראי באמצעות אתרי הרשויות המקומיות אולם, אני מבקש לייצר הזדמנות שווה גם לאוכלוסיות מוחלשות לבוא ולראות מופע או הצגה. כדי שזה יקרה, יש לקיים את אחת משתי האופציות הבאות: במידה ואין לרשות יכולת לסבסד מופע אחד בשבוע לאוכלוסיות חלשות, שזו האופציה הראשונה, המינימום הוא, שהרשות תאפשר רכישת כרטיסים מוזלים, שעלותם תתווסף לחשבון הארנונה הדו חודשי של האזרח. נכון, מדובר בלוגיסטיקה וביורוקרטיה ואולי גם מורכבת מעט אבל, כשאכפת וחשוב, אפשר הכל. זו ההזדמנות, בעיקר של ראשי הרשויות המקומיות, להראות לאזרחיהם שהם אכן חשובים להם והם מוכנים לעשות בשבילם מהלכים שדורשים חשיבה אחרת ומעט מאמץ והתארגנות.

כמי שהפיק אירועים מסוג זה והופיע בעשרות אירועים נוספים כאלה, אני אומר לכם חד משמעית, אפשר להחזיר את מופעי התרבות, זה רק דורש רצון טוב של מספר גורמים. אם מערך כזה של הופעות, לא יתרומם ממש בשבוע הקרוב, המשמעות תהיה, שענף התרבות לא חוזר לפעול באופן הגיוני וכלכלי עוד מספר חודשים לא מבוטל, דבר שיגרום לקריסה של מוסדות תרבות ואמנים רבים. קברניטי ישראל תתעוררו, אחרת עבור רבים מאמני המדינה זה יהיה פשוט מאוחר מידי ואז תבואו ותספרו להם על אחוז אבטלה שמרקיע שחקים ועל הבעיה הכלכלית שזה מייצר. תגידו שצריך לסבסד הסבות מקצועיות לכל עובדי תעשיית התרבות שקרסו ואני אומר לאלה שעשויים להוביל קו זה, אין לכם מושג על מה אתם מדברים. בואו נראה אתכם עושים הסבה מקצועית לזמרים, לשחקנים, לתפאורנים, למעצבי תאורה וסאונד, אלה לא אנשי מקצוע מהסוג שאתם מכירים, אלה אנשים שהאמנות זורמת להם בדם, היא מהווה עבורם אוויר לנשימה, הם אינם מסוגלים בשום אופן לעשות דבר אחר. שימו לב הוזהרתם. עשו מה שצריך עכשיו, כדי שלא כולנו נבכה יחד אחר כך. אתם עלולים להכניס את המדינה הזאת לכאוס שהיא לא ידעה מעולם. מיותר לציין אני מקווה ובכל זאת אכתוב זאת, שמדינה ללא תרבות היא מדינה חשוכה, ללא הווי, ללא שמחה, ללא חיי רוח, ללא יצירה ובסופו של דבר ללא חיים.