את זמן הנסיעה ברכבת ניצלתי להתחלת ספרה של שפרה הורןמחול העקרבים - הדמויות שבו את לבי מיד - נכד, סבתו התוכי שלה וחתוליה, שפת הפרחים שהיא מספרת לו עליה, הנכד קונה דירה במצב גרוע בשל הויסטריההיפנית המטפסת והפורחת על קירותיה ושכנתו ששכרה אותה חורבה ממש בשל אותהסיבה - הויסטריה הפורחת. נושאים חביבים מאוד עלי. וברקע עוד נושא לא חביב אבל אני קוראת עליו בעניין הרבה - שואה. במקרה הזה שואה לייט... לפחות בינתיים. ושפרה הורן היא שפרה הורן - יודעת למשוך בקולמוסה או במקלדתה...
וכשחזרתי הביתה בדקתי - יש שפת פרחים. לא הפרחים משוחחים בינם לבין עצמם - כל אחד מסמל לנו בני האדם משהו -
דוגמאות לפרחים ומשמעויותיהם:
לעתים, גם לצבעם של הפרחים הייתה משמעות. לדוגמה:
עם זאת, משמעותו של כל פרח אינה קבועה, והיא יכולה להשתנות לפי הדרך שבה הוא מוצג (כך לדוגמה, לפרח הפוך הייתה לעתים משמעות הפוכה מהרגיל), היד שבה הוחזק ועוד.
(המקור – ויקי כמובן, ויקיפדיה)
כך כתבתי בהתלהבות לפני כמה ימים, בתחילת קריאת הספר.
עכשיו משסיימתי אני יכולה להוסיף – פרחים, ריחות, קולות, וסיפורים מיתולגיים מלווים את המספר אוריון הרמן לאורך סיפור חייו.
אמו שהועלתה כתינוקת אלמונית שניצלה מגורלם האכזר של הוריה, נישאה לאורי בנה של יוהנה שגם היא עלתה "משם", התאהבותו בבחורה גרמניה שסבה היה נאצי והיא באה לכפר על עוונו ועוון עמה.
סיפור חייו בירושלים, שכונת קטמון מתקופת מלחמת ששת הימים בנ נהרג אביו והא בתחילת התהוותו ברחם אמו...
מלווה ומלווים אותנו לאורך הספר גם בקבוק אפר, בקבוק האפר של הסבתא, בקבוק אפר ספרים שאספה הסבתא בברלין, בליל שריפת הספרים. הנכד, אוריון, מקים ספריה ניידת לספרים שרופים אחרי מותה, בה, לצד בקבוק האפר עותקים של הספרים שהועלו על המוקד בשל אי התאמתם התרבותית. לא רק בתקופת מלחמת העולם השניה, כך מוצג גם ספרו של סלמן רושדי "פסוקי השטן", שפרסומו עורר את זעמם של מוסלמים רבים, נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית, עותקי הספר נשרפו במקומות שונים בעולם, ועל מחברו הוצא צו הקורא לרצחו.
בשער הספר שורות שבהשראתן נכתב הספר:
" שתי פליטות שואה ישישות התגודדו בילדותי במוסך ברחוב כ"ט בנובמבר שבשכות קטמון הישנה בירושלים. כשהיינו חופים ליד שער הברזל של חדרן היינו רוגמים אותו באבנים."
ספר יפה ומרגש טיפה "שמלצי" לעתים... לטעמי כמובן.