"אמא אני רוצה להגיד לך משהו", אמרה הילדה שלי כשפניה לעברי "את בזמן האחרון ממש מה שאני אוהבת, אני רואה אמא בריאה, התקשורת כאן בבית ממש כמו שהייתה פעם ואני פשוט מאושרת,. הסתכלתי עליה וקרנתי מאושר, למרות שמבחינתי מזמן אני בריאה, עדיין הייתי צריכה לראות איך זה נראה מבחינת המשפחה הקרובה שהיא ילדי, איך אני נראית מבעד לעיניהם.
לא מדובר בעוד מחמאה או חיזוקים, מדובר בחיזוקים שאחרי החלמה, כל כך כיף לשמוע שחזרתי להיות מה שהייתי פעם והיא לא אמרה את זה אחרי חודש או חודשיים, היא חיכתה חודשים לראות אם אני לא נוטה למצבי רוח, ואני עצמי גאה בעצמי ואפילו התנהגותי הרבה יותר מאוזנת מפעם, נהנית מכל רגע, לא צריכה עזרה של אף אחד בימי שישי, מסתדרת לגמרי לבד ומודה לאלוקים כל יום.
אני מאמינה שקצת משונה לקבל חיזוקים ותפיחה על השכם מהילדים, הרי זה בדרך כלל ההיפך, אך במקרה שלי זה הדדי, אני מחמיאה להם והם לי, מאז ומתמיד אהבתי ללמוד מהם, מי אמר שאנחנו הכי מבינים בעולם? מהם למדתי במיוחד בבגרותם איך בעצם אני משתקפת בעיניהם, הרי אני חינכתי אותם והתנהגותם היא החינוך שלי אז אין לי על מה להלין אלא על עצמי.
דוגמא להתנהגות שלא אהבתי אבל זה מה שלימדתי, זה כשאני קוראת למשל לאחד הילדים והוא בנייד ואני לא יודעת, אז אני שומעת מרחוק "רגע אני בפלאפון" ואני הייתי חושבת כמה אפשר לדבר בנייד, והאם אני לא יותר חשובה.
אז זהו, שכשהם היו קטנים, הייתי משוחחת בטלפון אז לא היו כל כך הניידים, והייתי מדברת ולאו דוקא בענייני רכילות, דוקא לרוב עונה לחברות שרוצות מענה דחוף עזרה, וחשבתי שלהשיב להן זה חשוב מאוד והייתי אומרת לילדים בכל פעם שקראו לי, "רגע, אני בטלפון" זה היה משגע אותם, הם היו אומרים לי, כל היום את בטלפון ולא מתייחסת אלינו.
אז זהו, ממש חשתי על בשרי וחשה עדיין על בשרי, את אשר הם הרגישו כשהתעלמתי והעדפתי שיחות טלפון לכאורה חשובות במקום לעזוב הכל ולהתפנות אליהם.
יש מי שאולי חושבים שילדים צריכים לחכות בסבלנות ואני אומרת מנסיון שלי אישי, ומיידע של מחקרים שתמללתי, אין לעשות את מה שלא היינו רוצים שיעשו לנו, ואם כן, אז הכל בגבול הטעם הטוב.
אין לי אלא להסתכל בתמונת הראי שלי, אך מתנחמת בעובדה שבגדול, אני גאה בחינוך שנתתי בתקווה שאמשיך לקצור את הפירות.
שתהיה שבת שלום לכולם ולילדים מגיע כל החום, הזמן והאהבה שבעולם.