שם הספר מעיד על סופו: "מי שאכל פעם אחת מצלחת פח – ישוב ויאכל ממנה בעתיד."..

אסיר צעיר, וילי קופאלט שמו, פקיד בנק שמעל, נשפט ל-5 שנות מאסר. הוא מתאקלם בכלא. מצד אחד הוא אסיר ממושמע, ממלא את חובותיו - נקיון, משמעת, עבודה, מצד שני הוא לומד מחבריו האסירים להסתדר בעזרת תחבולות, רמאויות ותחמונים... ביניהם מתחמנים מרמים וסוחטים זה את זה.

רשויות הכלא מנהלים, סוהרים כמרים אטומים, רעים, וחסרי התחשבות.

בצאתו מהכלא הוא מנסה להשתלב בחברה. מנסה להעזר ברשויות הרווחה המנצלות את כח העבודה הזול שתחת חסותן, אסיר משוחרר... הוא מנסה במקומות אחרים, משמתגלה עברו, אסיר משוחרר, הוא נאלץ לפנות שוב ולחפש מוצא.

הזמנים קשים בגרמניה, שם מתרחש הסיפור, אבטלה, אינפלציה.

האסיר המשוחרר, פונה לדרך אחרת, מחפש בעצם את הדרך חזרה לכלא – הביתה... "כאן אתה זוכה למנוחה ולשולווה. כאן אף אחד לא מבלבל לך את המוח. כאן אתה לא צריך להחליט שום דבר, כאן אתה לא צריך לקחת את עצמך בידים ולהתאמץ.

כן, יפה, סדר שכזה. באמת, ממש בבית."

מחשבתו בלילו הראשון בתחילת ריצוי מאסרו השני.

המחבר, הנס פאלאדה, ישב בכלא מספר חדשים בעוון מעילה, על כך הוא מספר בנספח שבסוף הספר. הוא יודע על מה הוא מדבר. כשחזר משם הרגיש במידה מסוימת "כמו נוסע שחזר מארץ לא נודעת."

מדברי הסופר הנס פאלאדה בפתח הספר:

"אחת הפעולות הראשונות של הנאצים היתה להכניס את הספר הזה, על צלחת הפח לרשימה השחורה. אחד הדברים הראושנים שעשתה גרמניה הדמוקרטית החדשה היה להדפיס אותו שוב..."

ומסיים את הפתיחה - "צא לך אל העולם ספר. אני מקוה שגם אתה תתרום את חלקך, קטן ככל שיהיה, לטיפוח ההומניות של המין האנושי – אחרי שתים-עשרה שנים של התבהמות."