מלאך משמיים

"יש לי משימה בשבילך." אמר אלוהים אל המלאך. "משימת הצלה. זה דחוף, עליך ללכת עכשיו."
"את מי אני צריך להציל?" שאל המלאך.
ואלוהים ענה: "אחת הזקוקה להצלה."
"זה יהיה קשה," אלוהים מוסיף. "אסור לך להתאהב בה."
"מה יקרה אם אתאהב בה?" שאל המלאך.
"לא תוכל להישאר איתה. הרי מקומך הוא כאן איתי, בשמיים."
"אני יודע זאת," ענה המלאך. "אנחנו לא מתאהבים בבני האדם."
"אך עלי להזהיר אותך," אמר אלוהים. "אתה תיאלץ לעזוב בפתאומיות. להציל, ולעזוב."
"איך אוכל לעשות לה זאת?" שאל המלאך. "הרי אם אציל אותה ואז אעזוב פתאום, אהרוס אותה מחדש."
"זה לטובתה. לאחר זמן רב, היא תבין. תבין למה עזבת, תבין שנשלחת להציל אותה, וזהו. הרי מלאך לא יכול לחיות בעולמם של בני האדם." ענה אלוהים.
המלאך ירד אל עולמם של בני האדם, להציל את הנערה.
לאחר זמן מסוים, הרגיש המלאך כי הוא מתאהב בה. הוא היה חייב לעזוב אותה ולעלות לשמיים, לשאול את אלוהים מה לעשות. הוא הבטיח לה שיחזור.
"אני זקוק לעזרה." אמר המלאך. "עזבתי אותה ועליתי לפה, כדי לשאול בעצתך."
"התאהבת בה?" שאל אלוהים.
והמלאך ענה בפשטות: "כן."
אלוהים אמר: "הזהרתי אותך. מה עוד יכולתי לעשות?"
המלאך ענה: "תן לי להישאר בעולם בני האדם. תן לי לחיות איתה."
אלוהים אמר: "זה לא אפשרי. אתה מלאך והיא בת אדם, ואיך תוכלו לחיות יחד?"
המלאך ענה: "האהבה שלנו גדולה מכך. היא יכולה להתגבר על הכל. בבקשה, תן לי להישאר."
"יש אפשרות נוספת. אך היא מסוכנת מאוד. היא יכולה לעלות לך בחייך, או גרוע יותר, בנשמתך." אמר אלוהים.
המלאך ענה: "אעשה הכל."
"על מנת להישאר בעולמם של בני האדם, עליך לכרות את כנפיך. רק כך תוכל לחיות בעולם למטה כבן אדם." הסביר אלוהים. "אך עלי להזהיר אותך. אם תבחר לעשות זאת, תוכל לאבד את נשמתך. עד עכשיו לא היה אף מלאך ששרד את הנפילה. ואלה ששרדו, איבדו את נשמתם. הם הפכו לבני אדם מחודשים, מרושעים יותר. הם איבדו את לב המלאך שהיה להם, לא נשאר ממנו דבר. והכי גרוע- הם לא הרגישו זאת. הם המשיכו בחייהם וזרעו הרס בכל מקום אליו הלכו.
"אך אולי אהבתכם חזקה מכך," אלוהים מוסיף. "אולי תצליח לשרוד."
"אעשה זאת. היא חושבת שעזבתי, היא בוכה. ליבי כואב עליה. אני לא יכול להישאר כאן. אני חייב לחזור. אני חייב לומר לה שאני נשאר. הפעם לתמיד." ענה המלאך.
"הלוואי ותצליח לעשות את הבלתי אפשרי." ענה לו אלוהים. "דרך צלחה."
המלאך כרת את כנפיו.
בנפילתו, חלקים מנשמתו החלו להיעלם. הוא ניסה להיאחז בהם, ניסה להיזכר בה, באהבתם. הוא ניסה לצייר את דמותה מולו, להיזכר במגעה החם, בחיבוקיה ובנשיקותיה הרכות. הוא הרגיש איך הוא משתנה, הוא ניסה לעצור זאת. הוא הרגיש שהוא לא מצליח, ידע שהוא חייב להגיע אליה לפני שיאבד הכל. הוא חייב להזהיר אותה שתברח. ממנו, מההרס אותו הוא יביא.
ופתאום, שקט.
המלאך הרים את ראשו. והנה היא עמדה מולו, יפה כשזכר.
"חזרת?" היא שאלה בתקווה שברירית, חלושה מהבכי והעצב שאפף אותה.
"אני הולך." ענה המלאך.
"הולך? לאן?" היא שאלה.
"אני הולך ואני לא חוזר." הוא אמר.
"למה?" היא שאלה בכאב, דמעות בעיניה. "הרי הבטחת שתחזור. ואתה מלאך. ומלאכים לא מפרים הבטחות."
המלאך הסתכל עליה, ליבו קשה כאבן. הוא לא הבין מה היא רוצה, מדוע שישאר.
"אני צריך ללכת. יש כל כך הרבה דברים בעולם הזה שאני רוצה להספיק." הוא אמר לה.
"אבל אמרת שנספיק אותם יחד! אמרת שלא ניפרד לעולם!" היא קוראת אליו בבכי.
"אני מצטער, מעולם לא התכוונתי לפגוע בך. עכשיו תסלחי לי, העולם מחכה לי." ובמילים אלה הוא קם והלך. עזב אותה שם, בוכה והרוסה.
המלאך המשיך להסתובב בעולם, זרע הרס בכל מקום אליו הלך.
אלוהים הסתכל מלמעלה, ובכה. ושאר המלאכים בכו יחד איתו.
כי המלאך- איננו עוד.
והנערה- היא לעולם לא תדע. לא תדע מה קרה לאהוב ליבה. למלאך שנשלח אליה משמים. היא לא תדע, כי הוא היה בדרכו אליה. וכי בדרך, הוא איבד את עצמו. ושהוא עכשיו בסך הכל עוד מלאך שנפל...

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• ברית הנישואין בשלב מסוים בחיים, כולנו מתחילים לגשש אחר בן זוגנו...
0 18/09/2013 | tzipi

• עכשיו תורך מתי תבין שגם לך מותר לשמוח? מתי תבין שהבדידות לא...
0 09/12/2013 | bard

מה דעתך על מלאך משמיים ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל