זה מוזר איך זה שכשמישהו יקר לליבנו הולך לעולמו אנחנו חולמים עליו, ולעיתים אף מרגישים בנוכחותו. במקרה הזה חלמתי שנפתחו שערי שמיים ואותו אהוב התקבל בזרועות פתוחות ובאור לבן חמים. שיר קצר על אהוב יקר:

עד לא מזמן היה כאן מלאך,
שאף אחד לא הרגיש בו אבל הוא תמיד היה נוכח,
תמיד שאף גבוה, אף פעם לא ויתר,
תמיד רצה ללכת למקום בו חם יותר.

המלאך שבר כנף, ישב לו ודעך,
הכל מסביב שמו לב וניסו הכל כדי לרפא את הכאב
אך הכאב רק התחזק עד שלא ניתן היה לשאת
המלאך על חייו נלחם בחוזקה
ואת אומצו הפגין בגבורה.

המלאך דעך לו לאט לאט,
על פניו נותרו החיוך והמבט,
הוא נפל לו לארץ בשקט דממה,
גופו רפה ועיניו נעצמו אחת אחרי השניה,
רק נשימה אחת..
נשימה אחת.

לא עוד ימים שטופי שמש
לא עוד דגים בשישי וריח הים בנמל
לא עוד חיוך ולא עוד מבט
רק נשימה אחת...
נשימה אחת.