כסף כסף כסף – מה לא אמרו על כסף וזה עדיין לא מספיק.
הקטע עם כסף בתאילנד שיש את הציפייה שהכל יהיה זול- וזה באמת זול, רק מה כשאתה לא מפסיק להוציא את הזול הזה- זה הופך ונהיה ממש ביוקר. נכון להיום כל 100 באט= 13 ₪ אז כך שזאת אמורה להיות בשורה טובה. מה עוד שאפשר לקנות פה דברים ממש בזול, אתן דוגמא- נכנסתי לסוון אילוון קניתי כיכר לחם פרוס+ בקבוק חצי ליטר של חלב+ 2 בקבוקי שוקו קטנים+ מים מינרלים+ אייס קפה וסוכריות- יצאתי עם נזק של 95 באט.. יענו פחות מ13 ₪, אכלנו במסעדה 3 מנות- פיש&ציפס, ספגטי ברוטב שמנת ופטריות וארוחת בוקר מלאה+ שתייה ל 3 אנשים ויצאתי עם 376 באט שזה פחות מ60 ₪... אז זה זול. אבל פתאום יש לך הוצאות ענקיות על מזה שטיות- המקומיים רואים בתייר מה שבוקי רואה בפסלון חסינות: אפשר, כדאי ורצוי לגנוב אותו. לא אכפת להם לדפוק אותו בכל הזדמנות, והם הולכים על שיטת "מצליח" אם הולך להם דפקו את התייר בעוד כמה גרושים והם נשארים על האי לעוד כמה ימים ואם לא הולך אז התייר הרוויח עוד כמה גרושים והוא בטוח יהיה מודח מהאי בסוף....מה שבטוח שאין תייר שלא נופל כמה פעמים ומשלם מחירים מוגזמים ברמת התאילנד ואולי אפילו מוגזמים ברמת הארץ. זה לא משנה את העובדה שהכסף פה הולך מהר מידי, הרבה מידי.
יומיים של מנוחה עברו עלינו בכיף ובשמחה, הרבה בריכה, תרגול קריאה וכתיבה (לא לי- תנוחו), הליכות ארוכות על החוף, משחקי חברה, שעות מחשב מרובות, ולהלן ממצאים מרכזיים:
מאז שהגענו לאי מזג האוויר מחייך אלינו (טפו-טפו-טפו, חמש, דגים וביג בודהה) ואנחנו מחייכים אליו! למרות החששות ממצבי רוח משתנים של מזג האוויר בעונה הזאת- החום לא כבד מידי, הלחות לא קשה מידי, והגשם רחוק רחוק מידי. חם- כן.- אבל לא ברמת הבלתי נסבל או ברמה מגבילה. גם בשעות הצהריים אפשר להסתובב בעיר ולהישאר בחיים.  

סוף סוף זה קרה! הילדים גילו את הבננה לוטי, הללויה!! אם עד עכשיו היה ברור שהקינוח המועדף היה סופלה שוקולד במסעדת בזיליקום, יש מהפך והוא חד משמעי- הבננה לוטי לוקחת בהליכה אחורה. אז יש לנו 1 בננה לוטי עם בננה וחלב קוקוס- בשבילי ועוד 2 רק עם נוטלה לילדים (כמובן ששלי יותר טעים- זאת אפילו לא שאלה) וכל זה בסכום אסטרונומי של 100 באט שלמים!!!!

בערב החוף שוקק פעילות- המסעדות מוציאות שולחנות מסודרים, רמפות המסאז'ים מקבלות לוק רומנטי מול השקיעה, וכל מי שיש לו מה להציע מגיע- כדי להציע. אז חוץ מרקדניות תאילנדיות מסורתיות, אפשר למצוא תירס על האש, פירות חתוכים והרבה זיקוקים, אנחנו מגלים שמוכרים בחוף עששיות כדי להפריח... כל מי שראה את הסרט של דיסני "פלונטר" עם הנסיכה רפונזל מגלה מיד רגשות חמים ואמפטיה להפרחת עששיות. אז התחילו הילדים לנדנד שזה מזה יפה, ונו, ואימא, וזה כמו של נסיכות- ושי נכנסה לאמוק שהיא רוצה להפריח עששית. אז מצאנו את הבחור עם העששיות ובדקנו כמה זה עולה 250 באט לאחת... סגרנו 3 באותו מחיר- כדי שלא נריב. תאמת? מקסים! אחרי שמדליקים אש בתוך העששית היא מתנפחת והיא בערך בגובה של שי ואור. הבחור מחזיק אותה בסבלנות עד שהיא מלאה אויר חם ואז נותן לכל אחד בתורו להפריח אותה- יצאנו עם כמה תמונות ממש פוטוגניות עם עששית בוערת והרבה שמחה בלב של הילדים. עוד לא הספיקו העששיות להעלם מהאופק הילדים כבר בודקים אם אפשר למצוא כאלה עששיות בארץ.... אני מקווה שלא!

שמורת הטבע אנטונג מנוחה זה טוב וגם בריא – וכבר יש עוד טיול על הפרק – 42 איים או בשם התאילנדי שמורת הטבע אנטונג. הפעם האיסוף הוא הרבה יותר מוקדם ונקבע לשעה 07:30 אז כדי למנוע תקלות מיותרות אני מזמינה השקמה במלון- המלון לא משקימים אותנו- מזל שהיום השעון המעורר- עורר. הטיול הזה נחשב ליוקרתי מבין הטיולים באי. הוא מתקיים בספינת ספיד בואט- סירת מרוץ ל-40 איש שמקצרת מרחקים בצורה משמעותית, ולכן המחיר של הטיול לא זול בכללללללל. אבל! וזוהי המלצה חד משמעית ונחרצת- לא לוותר על הטיול בשום פנים ואופן! מרוב שראיתי צבעים עזים של כחול וירוק כל היום גם כשאני כותבת עכשיו הכל נראה בגווני טורקיז. הגיעו לאסוף אותנו במיני וואן בשעה שנקבעה- רבע שעה עד הרציף. חלוקה מהירה לקבוצות טיול (התאילנדים אלופים בזה) ומקבלים את פנינו בסוג של "ארוחת בוקר" קצת צנימים, חמאה ריבה, מים ומיץ. כולם לועסים בהמתנה. יאללה זזים. עולים לסירה- הצעירים משתלטים על החרטום- משפחות פנימה- אנחנו הרווחנו צל. הסירה זזה והסיפור הזה לא כזה פשוט על הבוקר... בהתחלה היא נוסעת לאט אז זה יופי- אבל כשמגיעים ללב ים והמנועים מתחממים גם הים מתחמם עלינו... הסירה קופצת על הגלים כאילו היא בטמפולינה וכל מי שעליה מטלטל מצד לצד, ואם לא קיבלנו גשם משמיים- הסירה השלימה את החסר. הסירה מקפצת על הגלים והגלים מקפצים עלינו- זה בכלל לא רומנטי. מי שישב על החרטום ממש סבל, אלה שישבו מאחורה על המנועים קיבלו מקלחת מלח על חשבון הבית, ואנחנו המשפחות שישבנו באמצע חטפו חצי מזה וחצי מזה, כל קפיצה כזאת מלווה בצחוק גדול של הנוסעים ושפריץ מים-  אני חטפתי בחילה איומה! בעל הסירה גילה ערנות והביא לי לרחרח תערובת תבלינים נגד בחילות- היה שם ציפורן, הל, ג'ינג'ר ועוד 2 שורשים שלא ממש זיהיתי. לי זה עזר- ואפילו מאוד! עוד בתחילת היום אנחנו מכירים את משפחת כפיר- זוג הורים וארבע ילדים- הקטן אצלם בגיל של שי ואור, איתם נבלה את כל הטיול. אחרי חצי שעה אולי קצת יותר של בוקר מקפיץ במיוחד מסתיים שאנחנו מגיעים לנקודת שנירקול, כולם יורדים להתרענן ולראות דגים - לא פשוט להסביר לילדים איך עושים את זה- אחרי 10 דקות אני מתייאשת ומחליטה לזרוק לחם (הבאתי איתי) למים- כמו פלא מגיעים אלינו נחילים עצומים של דגים – אני אומרת לילדים הנה דגים ויוצאת לשינרקול עם עצמי והשקט של הים, שי ואור הבינו את הפטנט ראו דגים- עלו חזרה לסירה. היה אחלה! ממשיכים עם הסירה ללגונה. חונים באי קטן ומטפסים במדרגות תלולות במיוחד איזה רבע שעה- הנוף מהפנט! אם יש גן עדן ככה בדיוק הוא נראה! בנוסף לנוף בגווני כחול וירוק עזים- מסתתרת למעלה- כן כן במעלה האי- לגונה מהממת בגווני טורקיז- מצלמות התיירים מתקתקות ללא הרף, באמת מחזה בילתי שיגרתי, והופ קווקלי קווקלי צריך להמשיך הלאה - בעל הסירה קולט שאני והילדים עייפים ומראה לנו דרך קיצור לחוף. ממשיכים לאי נוסף- שם ממתינה לנו ארוחת צהריים על אי בודד... מרחוק זה היה נראה כמו גלויה, מקרוב פשוט הפכנו להיות חלק מהגלויה. ארוחת צהריים אחלה- וכבר קווקלי קווקלי לחתירה בקיאקים.. לפני ארוחת הצהריים הבטיח לי בעל הסירה שהוא יעזור לי בקיאקים שהוא ייקח "בייבי" אחד ואני אקח "בייבי" אחד- אז זהו שלא! הוא מצא 2 צעירות יפניות אטרקטיביות שאיתן הסיכוי נראה יותר מבטיח וחתר עבורן את כל הדרך, מה שהשאיר אותי עם 2 "בייבי" לבד על  קיאק!! צחוק צחוק- כמעט בכיתי- קשה!!!! דיי מהר הבנתי שאם אני ממשיכה את כל הדרך בחתירה עצמאית אני לא אוכל להזיז את הידיים יומיים אז בהחלטה מושכלת הפסקתי לחתור וזרמנו לנו בכיף בתוך קיאק- הילדים התלוננו- בסדררררררררררררררררררררררר.... עוד אי אחד חצי שעה ברחצה של מים צלולים מידי- ומחזירים אותנו בריחוף מהיר על המים אל הרציף. קונים מזכרת שלנו על צלחות חרסינה (אבא שלי ימות על זה), נפרדים מבעל הסירה והמשפחה המקסימה שבילתה אתנו את היום וחוזרים למלון. בדרך העייפות מורגשת עליי מכל כיוון- בחישוב מהיר אני שולחת את הילדים לבריכה ומזמינה רום סוויס עם ארוחת ערב ישירות לשם. אכלנו ושתינו האוכל היה טעים- קדימה מקלחות, רואים יחד "הישרדות" ועולים למיטה. זה הערב הראשון בתאילנד שאנחנו הולכים לישון בשעה שמונה וחצי בערב. הילדים מתלוננים-בסדררררררררררררררררררררררר....