בעיתונות המערבית המובילה בעולם נפוצה לאחרונה העמדה כי נשים שעמדו בראש מדינות ניהלו את משבר הקורונה בהצלחה גדולה יותר ממקביליהם הגברים. הדברים הוצגו על סמך הנתונים שנאספו לגבי מספר המתים ופורסמו על ידי כלי תקשורת מובילים כמו הניו יורק טיימס ופורבס. גם בישראל פורסמו סיפורים, כתבות ודעות ברוח זו, בין היתר בכלכליסט, הארץ, וואלה ומעריב.
בפרסומים יוחסו הסיבות להצלחת המנהיגות לתכונות האופי המאפיינות את סגנון הניהול של נשים, כגון יכולת הקשבה, חוסר אגו, נכונות לקבלת תמיכה ועצה, שקיפות, ראיית תמונה רחבה יותר של המצב בכללותו ויכולת לניהול טוב יותר של סיכונים במשבר.
לאחרונה התפרסם מאמר שביקש לאתגר עמדה זו. לאה ווינדזור מאוניברסיטת ממפיס יחד עם חוקרים נוספים יצאו לבדוק את המחקרים שבבסיס הפרסומים ולבחון אם המסקנות אכן מבוססות על המציאות או שבמקרה זה מדובר באימוץ של נראטיב המתבסס על נתונים לא מלאים ומתוך רצון להאמין שכך הם פני הדברים.
לטענתם במחקרים הקודמים, בסיס הנתונים לגביו התבצעה ההשוואה צומצם רק למדינות ה- OECD . דבר זה הביא להטיה בתוצאות המחקרים. לא הייתה התייחסות למרכיבים רלוונטיים רבים בהשוואה כמו שיטת המשטר, מצב הכלכלה, גיל האוכלוסייה והריחוק הגיאוגרפי ממדינות אחרות.
לדעתם יתכן והחוקרים ניסו להסיק מסקנות מהירות מסיפור ההצלחה של ניו זילנד וטעו בהבנת התמונה הרחבה. אם היו בנוסף, מנסים לנתח את ההצלחה הגדולה של ווייטנאם בעלת המשטר הדיקטטורי וההנהגה הגברית יתכן ולא היו מחמיצים מרכיבים קריטיים אחרים בהשוואה.
אז האם אכן נשים ניהלו טוב יותר את משבר הקורונה?
אם מה שאנחנו מודדים הוא את מספר המתים אז לדבריהם, לא. אין הוכחה כזו, מאחר ולא נמצא פער משמעותי מבחינה סטטיסטית. מהנתונים ניתן להסיק לגבי גורמים אחרים שמשפעים באופן ברור ומובחן על מספר המתים בכל מדינה. ישנם יותר מתים במשטרים דמוקרטיים מאשר במשטרים דיקטטורים. ישנם יותר מתים במדינות עשירות ומפותחות מאשר במדינות עניות וחקלאיות. ישנם יותר מתים במדינות בעלות אחוז גבוה של אוכלוסייה מבוגרת.
את הבולטות שקיבלו המנהיגות והבסיס שבתפיסה הציבורית לגבי תפקודן המוצלח במשבר, החוקרים מסבירים בעזרת תיאוריית הציפיות הכפולות ממנהיגות פוליטיות. ממנהיגות מצופה לעמוד בדרישות מנהיגותיות המאפיינות גבריות כמו אסרטיביות והפגנת כוח ובמקביל גם בציפיות המצופות מנשים דוגמת, חמלה הכלה וטיפול. משבר כמו מגפה מאפשר למנהיגות לבלוט דרך מימוש של הציפיות זה לצד זה.
כאשר מנהיגות מחליטות על צעדים כוחניים כמו סגר חברתי לצד נאומים מעוררי השראה הכוללים קריאה לאחדות ומחויבות חברתית, הדבר מתקבל היטב בציבור ומקרין על מעמדן של המנהיגות והפופולריות שלהן בלי קשר למידת הצלחתן בפועל בהפחתת מספר המתים.
הכותבים סבורים שהיתרונות שבמנהיגות נשית יבואו לידי ביטויי חיובי דווקא בהשפעות ארוכות הטווח על החברה בהתאוששות הכלכלית והחברתית לאחר המשבר. הנהגה נשית מתאפיינת בתוכניות כלכליות ממוקדות בחברה ובבריאות. אלו, לצד האמון הציבורי הגבוה במוסדות השלטון ותחושת האחריות ההדדית המאפיינת את התרבות הפוליטית של מדינות עם מנהיגות נשית יהוו את הערך הנוסף של מדינות אלו בעתיד.
מקור:
Windsor, Leah C. Gender in the time of COVID-19: Evaluating national leadership and COVID-19 fatalities. Diss. University of Essex.