בפרשת השבוע נקרא על מצוות הקהל. אחת לשבע שנים לאחר סיום שנת השמיטה,כאשר כל העם עולה לרגל בחג הסוכות לבית המקדש.יש מצוה להקהיל יחד את כל העם במוצאי החג ולהאזין למלך קורא בפומבי בספר התורה. זוהי מצוה בעלת אופי חינוכי מובהק,המלך איננו נואם על ענייני השעה או נותן פרשנות חדשה,אלא פשוט קורא את הפסוקים מתוך הספר,והתורה מחייבת את כל העם אנשים נשים וטף לבוא ולהאזין. הבה נשים לב לאופן בו מתקיים המעמד הזה:הוא מתקיים דוקא לאחר שנת השמיטה ודוקא תוך כדי חג הסוכות. וכמו כן משום מה המלך,שאיננו הסמכות הרוחנית,דוקא הוא זה שקורא בתורה בפני כולם. מדוע באמת זהו אופן קיום המצוה הזו? למידה על ידי צפייה וחיקוי היא הלמידה החזקה ביותר,האדם הוא טיפוס חברתי שמושפע מהסביבה,ובדרך כלל מזדהה עם זרם או עם דמות מסויימת ולומד לצעוד וללכת בעקבותיה.לכן הרבה פעמים הורים או מחנכים,כושלים בנסיון לחנך ילד או תלמיד,מפני שהם מתנהגים למעשה בצורה שאינה תואמת לערכים שהם מטיפים אליהם ולכן הילד או התלמיד לא מתחנך ומציית לדבריהם,אלא מושפע ממה שהוא רואה בעיניו. וכבר פסק הרמבם שאם אדם גר במדינה שכולה מושחתת ורעה,עליו לצאת ממנה ואפילו לגור במדבר מחוסר ברירה.היות ואם הוא ישאר בה,אחרי הכל בודאי שהוא יושפע מהם לרעה,כי זהו טבע ואופי האדם. יתכן לפרש אם כן שמשום כך בחרה התורה במלך לקרוא בתורה במעמד הזה,היות ואם היה קורא בתורה ראש הסנהדרין למשל,זה לא היה נותן דוגמא אישית חיה ועוצמתית כמו כאשר המלך עושה זאת. כי אין רבותא וחידוש בכך שיש חכמי דת וצדיקים בעם,אבל אם רואים כל העם שהמלך במעמד כל ישראל,עומד וקורא בתורה.הרי שכולם נוכחים לדעת שהתורה היא נשמת האומה והיא זו שמחייבת ומדריכה את האדם הפשוט וגם את המלך בכבודו ובעצמו.וכך תתקבל דוגמא אישית שתראה ותמחיש את עליונות התורה בסדר היום הפרטי והציבורי. בנוסף לזה מצוות הקהל באה לאחר השמיטה בחג הסוכות,וזאת משום שכדי שמסר יקלט היטב,צריך לבחור זמן מתאים בו האדם יכול ומסוגל להכיל אותו. ולכן רק לאחר שנת השמיטה,בה כל העם שבת ממלאכה והיה פנוי להתעסק בעבודת האלוקים,וגם הוכיח את כניעתו לצו האלוקי שחייב לנטוש את השדות והגינות והפרדסים ולא לעבד אותם.אז יכול כל העם להאזין למלך ולהפנים באופן אופטימלי את המסר על חשיבות התורה. זה דומה למושג בפסיכולוגיה ההתפתחותית הקרוי-״איזור ההתפתחות המקורבת״,שמתאר את תפקוד הילד בפוטנציה,הקרוב לתפקודו בהווה.שבעזרת מעט הדרכה ולמידה,הוא יהיה מסוגל להגיע אליו. כך, לאחר שנה של רוחניות בקרב כל העם,הם ברי קליטה והבנה מרוממת יותר ולכן אז באה מצוות הקהל להטמעת המסר על ידי המלך. אולם עדיין אין די בכך,התורה לא רצתה כביכול להעביר מסר תובעני ומופשט,אלא דוקא לחנך אותנו לשלב את התורה בחיינו.ולכן לא נערך המעמד במועד נפרד לכשעצמו,אלא דוקא בחג הסוכות.חג הסוכות היה שיא השמחה בעם ישראל,כמו שכתוב-״מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו״.דוקא בזמן שמחה והתרוממות הרוח דאגה התורה לשלב את מעמד ההקהל,בזמן בו האדם שרוי בהרחבת הדעת הוא יוכל ברצון לפתוח את ליבו ולהאזין לדברי המלך,ולאחד בתוכו את השמחה עם התורה. כך הוא יבין שהם שני דברים המשלימים אחד את רעהו,ושהתורה לא דורשת התנזרות ואינה מונעת אותו משמחה,אלא להיפך היא מדריכה אותו איך וכיצד להגיע לזה. אפשר להחכים הרבה מזה וללמוד איך ומתי לדבר כך שהמאזינים יבינו ויקבלו את דברינו ולא להתפרץ ולכעוס למה לא מקשיבים לנו....