מרד הנפילים. כבר משמו של הספר אפשר להבין כי מדובר בסיפור גדול, עוצמתי, הקשור בנפילים- ענקים- ובמרד. וואו!
ואכן, הספר מתאר מצב היפותטי שבו הנפילים מורדים בעולם הקיים, נעלמים בזה אחר זה וכאילו שוקעים בתהום הנשייה- אך למעשה עוברים לחיות בעולם משל עצמם, שבו הם קובעים את הכללים.
מיהו ג'ון גאלט? שאלה זו היא מטבע לשון נפוצה בספר, שמשמעותה בפי האנשים היא "טוב, הרי אין מה לעשות." ג'ון גאלט הוא דמות שהפכה מיתולוגית, מין אל נעלם, שאחראי לכל הקריסות והבלגן שהולכים ומחמירים.
הספר סובב סביב, רעיון פילוסופי, ןממחיש תפיסת עולם ייחודית, המאלילה את הקפיטליזם ובזה לסוציאליזם. בני האדם שזכאים למילוי צרכיהם רק משום היותם בני אדם- זוכים לבוז רב מאת המחברת. ואילו האנשים המוכשרים, היוצרים, המניעים את גלגלי העולם- הם הם הנפילים, שבלעדיהם אין קיום לעולם.
מתוך רעיון פילוסופי זה, צומחת העלילה: כיצד ייראה העולם כאשר יסרבו הנפילים להמשיך ולהחזיק בנמושות הבלתי יצרניות? הקריסה האיטית הבלתי נמנעת מתוארת בצורה אומנותית. אט אט נשמטים עמודי העולם, בעוד הנותרים מתאמצים ונלחמים בכל כוחם להמשיך ולשאתו על כתפיהם, עד שאף הם מורדים בזה אחר זה, והעולם קורס באופן סופי.
אמנם ההשקפה שמאחורי הספר אינה חפה מפגמים, ועד היום יש לה תומכים ומתנגדים. בכל מקרה זהו ספר שישאיר אתכם עם חומר רב למחשבה.
אין ספק שמדובר בספר כבד מאד לקריאה, ארוך מאד, ויש בו קטעים פילוסופיים רבים. אולם עובדות אלה אינן גורעות מיופיו, והוא נותר ספר מסקרן שקשה להניחו מהידיים.
הדמויות בספר נחלקות לשלוש קבוצות עיקריות: הנפילים, הטפילים, והמבולבלים. (וכרגיל, המבולבלים הם הרוב...) הדמויות הראשיות מאופיינות היטב, בעלות שיח פנימי עשיר ומעוררות הזדהות בלב הקורא. בשאר הדמויות ניכרת אחידות מסויימת (אם כי לא בכולן), משום שקווי האופי שלהן נובעים מהשתייכותן לאחת הקבוצות הנ"ל.
העלילה זורמת היטב, הסופרת מדלגת בין הזירות במומחיות אומנותית, והספר דומה מבחינה זו לנהר: מתחיל לזרום לאיטו, המהירות הולכת וגוברת בהדרגה, עד שהנהר נשפך למפל במהירות עצומה- הקורא תמיד סקרן להגיע לסוף, להבין את הפואנטה, לדעת מיהו ג'ון גאלט.
לקראת סוף הספר יש כמה עשרות עמודים של נאום פילוסופי כבד שנשאה אחת הדמויות. נאום זה נכתב במשך מספר שנים מחיי המחברת, הוא כבד מאד לקריאה. לכן מומלץ להתייחס אליו כאל טקסט עיוני ולא כאל חלק מהסיפור.
לכל מי שהשתכנע ורץ לספריה: רק רגע. איאן ראנד כתבה ספר נוסף לפני שכתבה את "מרד הנפילים"-  "כמעיין המתגבר". בספר זה, תפיסת עולמה- ה"אובייקטיביזפ"- עדיין אינה מגובשת דיה, אולם היא כבר בנויה והגיונית. אי אפשר לקרוא את "כמעיין המתגבר" אחרי "מרד הנפילים", ולכן מי שרוצה חוויה מושלמת- שיקרא אותם בסדר הכרונולוגי שבו נכתבו.
לסיכום: ספר מומלץ מאד לאוהבי ספרות ולאנשים חושבים.
ניקוד:
 רקע- 2 נקודות מתוך 2. רקע פילוסופי בנוי לתלפיות.
עלילה- 2 מתוך 2.
דמויות- 1 מתוך 2, כפי שנכתב לעיל, חלקן לוקות באחידות.
כתיבה- 1 מתוך 2, בשל הטקסטים הכבדים הרבים.
השארת חותם אישי- 2 מתוך 2. ספר מעורר מחשבה ומשפיע על כל אחד ואחד.
סה"כ: 8 מתוך 10. ציון שעושה עוול עם יצירה ענקית כל כך!

בברכת קריאה מהנה, 
ריקי