משלים  על חיות הם  לא רק סיפורים משעשעים ומצחיקים , יש בהם הרבה מעבר לסיפור עצמו, לקח וחוכמה עממית שעומדים מאחורי הסיפור החווייתי  המעניין את שומעיו בכל גיל.
ברובד החיצוני הסיפור מספר על שניים או יותר בעלי חיים שיש ביניהם איזה קונפליקט או בעייה, ואיך הם פותרים אותה, מי מנצח, ומי לטובת מי, ומה התוצאה, וברובד הפנימי הסיפור מתאר את בעלי החיים ,כשכל חיה מאופיינת בתכונה המיוחדת לה, לעיתים הפוכה מבעל החיים האחר, ומייצגת לרוב  תכונה או התנהגות של בן אדם מסויים, איך הוא מתנהג ומה אפשר ללמוד מהתוצאה, או איך להפיק תועלת  יותר טובה בעתיד מסיטואציה דומה.
הארנב הרברבן והפזיז מתפאר מול הצב האיטי בכושר הריצה שלו, ומזמין אותו לתחרות כאשר הוא מתאר לעצמו שינצח בקלות, אך מתברר שלא לקח ברצינות את כושר התמדתו ונחישותו של הצב להגיע למטרה, ולכן הפסיד בתחרות,
השועל הערמומי הזמין את החסידה לסעודה, וחמד לצון בכך שהכלים היו שטוחים, ולכן החסידה לא יכלה לאכול, אך החסידה החכמה החזירה לו כגמולו, כאשר הזמינה אותו לארוחתה והגישה את האוכל בכלים גבוהים וצרים, שלא התאימו לפיו של השועל.
ואילו עכבר הכפר, שיצא לחפש מזלו אצל עכבר העיר, גילה שהדשא של השכן לא תמיד ירוק,אם עליו לחיות בפחד מתמיד כדי להשיג את האוכל המשובח בדירה בעיר.
אז מדוע לא לספר אותם סיפורים על אנשים ולא על חיות? כנראה שהסיבות היו בין היתר אפשרות לספר סיפורים משעשעים המתאימים  ומעניינים כל  גיל, וכן היכולת להתבטא בחופשיות, כי לעיתים הצחוק או הביקורת שבסיפור היו מופנים אל אנשים מסויימים, שלטון, או תופעות חברתיות, שהיה קשה, או לא אפשרי להגיד אותן בפומבי.
המשל הוא דרך ספרותית מעניינת, מצחיקה ומלמדת ללמוד על תופעות והתנהגויות בחברה,  כדאי לקרוא ולמצוא את הלקח.