היא מתגעגעת לשיערה הארוך שהתבדר לו ברוח החופשיה שבליבה
מתגעגעת לימים שהיתה צעירה ועשתה מה שרצתה
אף אחד לא ידע לאן הלכה ומתי חזרה וזה ממש לא הפריע לה
מתגעגעת לחבורה הקבועה איתם ישבה במרכז העיר עד השעות הקטנות של הלילה
לטיולים בארץ לטיולים בעולם שפגשה בהם אינסוף תרבויות נופים וחברים לאותו הרגע
גם לאותו בחור חתיך שגרם לה כמעט להשתגע מאהבתו אליה
היא מתגעגעת לגיל 20 לסמים סקס ולרוקנרול של שנות השמונים
מתגעגעת לדברים שהעיזה לעשות בלי פחד כי אהבה את החיים
איך קפצה ממטוס למדה קארטה וניגנה שירים שכתבה מול זרים גם אם זייפה לפעמים
ואני רואה אותה וחושבת למה לי יש להתגעגע
אני לא מתגעגעת לשנים בהם עשיתי כל מה שממני ציפו
לא מתגעגעת לכל הפחדים שלאורך שנים עצרו וחסמו
בזבוז של כישרון חוסר ביטחון איבוד העצמי גם אלו עלי לא דילגו
אני לא מתגעגעת לכל הבחורים הגרועים שפגשתי
וגם לא לזמנים ארוכים של תהיות על משמעות שחיפשתי
הכל עבר ונראה שלא התקדמתי מילמיטר בעולם כאילו בקושי פעלתי
לא מתגעגעת לנהרות של דמעות על בדידות ומחשבות שליליות
איך לא העזתי להסתכן ולהעז לנסות להתקדם ולעלות
כשמשכתי את הדקות בעוד יום שעבר קיוויתי שהלילה יעזור לי להתחבא ולא להיות
אז החלטתי להפסיק להיות, לא רוצה עוד להיות מי שהייתי
וגם לא לנסות להיות מי שהיא
פשוט להקשיב לרחשי ליבי ואולי אמצא את דרכי
קצת להעז, קצת לחשוב, קצת לפרק, קצת לבנות, ובסוף, בסוף יהיה טוב