מחשבות אחרי יומולדת 7.
הילדים באו. נתנו מתנה יוקרתית בעטיפה. שיחקו, התפרעו, זללו, העיפו, רבו, שפכו והלכו.
ואנחנו--- נשארנו עם הררי מתנות (והררי טינופת...)
ואני שואלת את עצמי.
זה באמת מה שילד צריך? האם התמקדנו בו? האם יצא בקומה זקופה מהערב הזה? האם נוצר נדבך נוסף לבטחון העצמי שלו?
והיום, ביום שאחרי הקרב, התחושות שלי לא-הכי-טובות...האם כך באמת היה צריך להראות יום- הולדת.

אתמול במסיבה שאלתי את הילדים לכבוד מה אנו חוגגים יום הולדת.... הם לא ידעו. אני יודעת היטב.

אתמול הבנתי שיום הולדת צריך להראות אחרת. צריך לבטא את האני של הילד, למרכז אותו ליום מלכות אחד בשנה. ילד לא צריך להיות מלך במשך השנה. אבל יום אחד, ביום שבו הוא נולד ואיתו נולד האושר למשפחה, הוא חייב להרגיש מלך. אולי חיק המשפחה מתאים יותר לשם כך...אולי סדנא שהילד יוצא עם תוצר משגע שהכין בעצמו...

מה שכעת בטוח הוא, שיומולדת 8 יראה אחרת.
מבטיחה.