הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
ניצחון_הרוח_את_החומר

ניצחון הרוח את החומר


סיפור המאבק שלי לחזור לחיים מלאים, לתפקוד נורמלי וכמובן לגלוש שוב על השלג, כל זאת לאחר נכות מלאה בשתי בירכי ופציעת גב קשה.
(1993) נפילה שטותית במהלך משחק כדורסל, גרמה לי לקרע  במניסקוס של ברך שמאל, עברתי ניתוח אורתוסקופי ושבוע לאחר מכן חטפתי דלקת זיהומית באזור הניתוח אשר הרסה לי את הברך. עברתי ניתוח נוסף ב1996 באיטליה אך ללא אועיל, הברך הלכה אך היה לי עדיין גבוי מרגל ימין.
פברואר 2001, לפנות בוקר בכביש אוסטרי קפוא, איבדתי שליטה בגין הקרח על היגוי הרכב והמכונית השכורה מתלפפת לה על עץ שלצידי הדרך (מה שבלם את נפילתי לתהום), נחבטתי קשות לאורך כל צד גופי הימני, מצאו אותי שוכב בשלג לצידי הרכב כ3 שעות לאחר התאונה ופונתי לביה"ח אוסטרי בעיירה "לאנדק", בצילומים שם לא נתגלו ממצאים משמעותיים וכנ"ל גם בביה"ח תל השומר אליו הופניתי לאחר שחזרתי ארצה,
ברם חצי שנה של כאבים עזים בברך ימין המריצו אותי לבדיקות נוספות, הגעתי אל רופא שוויצרי (מומחה לברכיים) אשר איבחן מידית שאני הולך על ברך שבורה! ואומנם בבדיקת CT ניראה בבירור שבר קטן בפינה של עצם הטיביה (השוקה) וחתיכת העצם הזו שניתקה, טחנה לי את הברך הימנית מבפנים במשך חצי שנה מבלי שאף רופא יבחין בזאת. 
הייתי עכשיו עם שתי בירכיים ללא מניסקוס (החומר שבולם זעזועים בברך), עם חורים גדולים בסחוסים ושחיקה מואצת, מתקשה בהליכה, על ריצה אין מה לדבר ומדרגות הן לי סיוט. נחמה פורטה מצאתי לי רק בהיותי על מגלשי הסקי, הכאבים פחתו  דרסטית הן מפאת תנוחת הרגל הכפופה (החלקים המודלקים לא באו במגע), תוסיפו לכך את האנדורפין והאדרנלין שנוצרו בעקבות התחושה המשלהבת של תנועה מהירה במרחב שהייתה חסרה לי ותבינו את ההתמכרות הטוטלית שלי ללבן, הלבן הזה! ושם בהיותי לוגם אוויר צח על המדרונות המושלגים, נפל לי האסימון והבנתי שאם אני רוצה להמשיך בזאת יהיה עלי לשפר את יציבת הגוף בגלישה ואת טכניקת הסקי שלי,
טכניקת גלישה טובה ומושלמת מקלה מאד את העומס שנוצר תוך כדי פעילות הסקי מעל מבנה השלד, מעל המפרקים והשרירים (הוא מועצם שבעתיים בעת כשגולשים שלא כהלכה), ואמנם, ככל ששיפרתי את יכולותיי על השלג (עדיין עם בירכיות פגועות), נהיה לי קל יותר לגלוש מאשר ללכת, לעלות מדרגות ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין. אמנם הצלחתי להמשיך לגלוש עקב השיפור ביכולת, אך הכאבים בברכיים באופן כללי הלכו וגברו ומדי פעם אף שיתקו אותי מפעילות יומיומית סטנדרטית. כך שבעצה אחת עם רופאי הבנתי, שאם רוצה אני לחזור לתפקד עם כאב ניסבל עלי להחליף לגמרי את 2 ברכי (תכננתי את הניתוחים לקיץ על מנת שזה ייתן לי מספיק זמן להשתקם).

ביוני 2013 עברתי את הניתוח הראשון להחלפת ברך שמאל, ושנה לאחר מכן החלפתי את ברך ימין (יבורכו ידיהם של צוות המנתחים בבי"ח בילינסון ברשותו של ד"ר סטיבן וולקס), הניתוח עצמו מהווה למעשה את החלק הקל ביותר (אתה הרי מורדם וישן), אולם השיקום? זו המלחמה שלך עם עצמך, כבר למחרת הניתוח יש לקום ולצעוד עם הליכון, המשימות הכי פשוטות שבעולם הופכות למשימות סיזיפיות! כגון, שירותים, לקום, להסתובב במיטה, ללבוש. את השיקום מתחילים במספר צעדים קטן עם הליכון וכל פעם מגדילים את הטווח, עוברים לקביים, למדרגות, לקב אחד ועד להליכה ללא עזרים ואזי טיולים בפארק עם רקסי כלבי הנאמן,
היות ואינני קל משקל! העדפתי לעשות את מרבית השיקום והפיזיוטרפיה בתוך מים (מה שמנטרל את המסה ע"פ חוק ארכימדס), קניתי לי בריכה של 3מ' בעומק 80 ס"מ ושמתי אותה ביציאה האחורית מהסלון, ומרגע שהוצאו התפרים והצלקת הגלידה, בילתי את רוב עתותיי בתוך הבריכה בתרגילים שונים ומשונים אך בעיקר מפעיל סנפיר מעלה מטה עם הרגל המנותחת לחיזוקה והולך בתוך המים ליצירת התנגדות,

לאחר כחודשיים של שיקום, נסעתי לנורבגיה לאי "אוקסנן" של ידידי הויקינג אולה, ושם בלב האגם וברבורים סביב, המשכתי באימוני השחייה על גב עם זוג סנפירים כדי לחזק את שרירי הרגלים ואת הסיבולת לב/ריאה כהכנה לבאות. כושרי הגופני באותה עת איפשר לי רק שחייה רצופה קצרה בלבד, אך בהתמדה ונחישות הצלחתי להגיע לרצף של 3 שעות עם הסנפירים (תוך כדי הפוגות ביניים קלות). עצם השהות על האי הקסום והמיוחד מהווה עבורי מזור לגוף ולנשמה (הנוף, הרוגע והחברותא) נפש בריאה בגוף בריא.

במבחן התוצאה = כחמישה חודשים לאחר כל החלפת ברך בסקי בחנוכה כבר גלשתי על השלג ללא כל בעיות (בלי בירכיות ועם ביצועים טובים יותר). ובקייטנת סקי חנוכה 2014, בורמיו, גלשתי עם שתי ברכיים מלאכותיות ועם תחושה שכאילו נולדתי מחדש לעשות סקי טוב יותר!! 


ברם הצרות באות בשלשות! אור לצהרי 16/3/2015 (ערב יום הבחירות) מעדתי ביציאה מהרכב, החלקתי, נפלתי לאחור כגזע עץ כרות ונחבטתי קשות באזור הגב התחתון, נבדקתי במיון בילינסון ושולחתי הביתה עם משככי כאבים, עבר שבוע ופשה שיתוק ברגלי הימנית (וכף רגל שמוטה), כאבי תופת בגב התחתון עם הקרנה לאורך רגל ימין ותחושת נימול!
חזרה למיון, אישפוז ובבדיקת MRI אובחנה פריצה של 3 דיסקים עם לחץ עצבי על חוט השדרה והצרות קשה בתעלה התחתונה. הומלץ על ניסיון של טיפול משמר, עברו 3 חודשים של פיזיותרפיה סיזיפית אצלי בבית אך ללא שיפור ניכר (למורת רוחו של רומן פודלובסקי המסור), הייתי למעשה אסיר בביתי, ללא אפשרות ניידות, חדל אונים ומתנייד בבית על כיסא גלגלים! והדבר שכאב לי הכי הרבה הוא שלא יכולתי להרים את נכדי על הידיים. 
ביוני הוחלט שאני אעבור ניתוח גב ביולי, נא לא לשכוח שאני עדיין במצב של רגל ימין לא מתפקדת וכואבת, מתקשה בהליכה אפילו עם קביים. אך בליבי גמלה ההחלטה שלניתוח אני מגיע הולך על שתי רגליים, את החודש שלפני הניתוח ניצלתי לאימונים מפרכים בתוך הבריכה שבבית, תנוחת ישיבה  הגב שעון לדופן, רגלי הימנית מתוחה קדימה, הסנפיר על כף רגלי (רק לשים אותו זאת הייתה קריעה של ממש) ואני מניע מעדנות את הסנפיר אלי על מנת לחזק את שרירי כף הרגל (ולהחזרת התחושה). עוד תנועה ועוד אחת, הכאב חותך בבשר החי אבל לא מוותרים וסוף מעשה במחשבה תחילה, הגעתי לביקורת טרום ניתוח כשאני צועד על 2 רגלי בעזרת קב אחד בלבד! הללויה.
יום ראשון 26/7/15 בצהריים החל הניתוח בגב שנימשך  כ9 שעות נטו, הדיסק הסורר (בין
L4-L5) הוצא כליל והוחלף בדיסק מלאכותי, שתי החוליות שבצדדיו קובעו, 3 החוליות התחתונות נוסרו והורחבה התעלה (תוך כדי נקרעה המעטפת של חוט השדרה והיה צריך לעצור ולתפור), כאשר שבו עלי עשתונותיי, חשבתי שהגעתי לגן העדן, ראיתי שתי מלאכיות הבוחנות אותי בדאגה מעולה בשמחה, היו אלו בילי ואפרת אשר שמרו 9 שעות על דלת חדר הניתוח,
למחרת בבוקר היגיעה פיזיותרפיסטית עם הליכון לניסוי כלים ראשון, קמתי, התחלתי לדדות והגעתי עד אל הקבלה, ולהבדיל מניתוחי הברכיים שעברתי, הפעם הכאבים הם במרכז הגוף, הרגל הימנית עדיין חלשה מהלחץ העצבי שהיה וכל נסיון של קימה מהמיטה (לשירותים למשל) הינו מאמץ הרקולייני.
המרכיב המרכזי לשיקום נכון הוא היחס לכאב וכיצד אתה נותן לו להכתיב את העשייה שלך, הכאב החד שקורע אותך מבפנים בעת תנועה כל שהיא, מרתיע רבים מלהמשיך, וכאן באה לידי ביטוי היכולת המנטאלית שלך,
לי היה ברור כשמש עוד לפני כל ניתוח אשר עברתי שאני חוזר לעשות סקי ולחיים נורמליים, זאת הייתה התמונה לנגד עיני בעת החזרה האינסופית של תרגילי הפיזיותרפיה וגם את אלו שפיתחתי בעצמי בתוך הבריכה, היה ברור לי שאין ארוחות חינם ועלי לשלם בדם, יזע ודמעות (וכאב), וראה זה פלא ככל שהיכולת הפיסית שלי השתפרה, פחתו הכאבים, זאת אומרת שאפשר לרתום את כדור השלג לתועלתנו בעשייה נכונה.
תהליך השיקום חזר על עצמו פעם שלישית אך קשה שבעתיים, הליכון, קביים, הוצאת תפרים, בריכה עם סנפיר אחד לרגל ימין, בריכה עם שני סנפירים בשלל תרגילים לרגליים ולגב.
בא' של ראש השנה כבר אפשר היה לראות את האור שבקצה המנהרה, כאשר יכולתי לבלות עם נכדי בבריכה כסבא פעיל ולא כנכה בשיקום, היה זה רגע מכונן. בקייטנת סקי חנוכה שנערכה באתר אובראיגן 7-14/2115 כבר גלשתי עם גוף סופר-ביוני, עם מדריכי א.ס.פ. סקי ועם כל המשפחות שבואו לגלוש איתנו.
באם סיפורי זה יעזור לכל מאן דהו להשתקם, לדבוק במשימה ולהגשים חלומות דיינו אז עשיתי את המצווה שלי.
 
 




 


מה דעתך על ניצחון הרוח את החומר ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה