לא, לא אהבתי את הפרק. לא את הגישה, לא השיטה, לא את העריכה. לא אהבתי את מה שהלך שם. מוקצן וכל כך שונה מהמציאות.
בתור אמא, לא מעט אני נחשפת לתגובות הכלל הכוללות הטפות והדעות לחינוך וגידול ילדים, כולם כל כך בטוחים שהם יודעים יותר טוב, כולם כל כך רוצים להראות את הדרך הנכונה, כולם כל כך אוהבים להראות כמה הם צודקים. גיבורים אתם! בואו תתמודדו אתם עם הילדה שלי בלילה כשהיא מוציאה שיניים.
לא אהבתי את הקריינות של ההורים הגרושים שסופר נני הפילה עליהם, הפכה אותם למריונטות ושחקנים. לא ראיתי עוד הורה אחד שמדבר בצורה כזו לילדיו. אני בעצמי לא פעם משתמשת בהצגות ובוחרת מילים כשאני מדברת עם ביתי אבל שיטת הרובוט הזו כל כך לא אמתית.
אז כן, היא מצליחה בסופו של דבר לעורר את השינוי וכל הכבוד לה ואיחולי הצלחה למשפחה. אבל ראבק, מתי כבר ישנו את קו המחשבה כלפי ההורים של היום, טיפה סלחנות וטיפה התחשבות. די עם ההתנשאות, ודי עם הצדקנות.
כל הורה שיש לו ילדים חש את עצמו פרופסור לענייני ילדים וקצת שוכח את עצמו בתור הורה בתחילת דרכו על "הטעויות" שעשה, על ההחלטות השגויות לכאורה...
הורים כמו תלמידים, למרות שמזמן סיימתי את יב'. תנו לנו לטעות, תכוונו אותנו ותייעצו לנו, אבל תפסיקו לחנך אותנו, לא חינכתם אותנו מספיק טוב שנדע לקבל את הביקורת הזו.