בתור יהודי-חילוני-שומר-מסורת-בקטנה, שזה מה שרשום לרובנו בתעודת הזהות, אני מוצא את עצמי בתקופת החגים שואל המון שאלות וקש קושיות (או איך שאומרים את זה). כמו למשל:  למה תפוח בדבש ולא בסילאן או בתחמיץ הדרים? למה ראש של כבש ולא של יונה או כרוב, כי הרי כרוב זה מלאך ובדרך כלל אלה יש להם ראש ממש טוב? מתי תוקעים בשופר – אחרי כל נדרי או בשלושה כוכבים?  איזו מין מילה זו שופר? מאיפה זה בא? האם אפשר להגיד "אני שפרתי אתמול, תורך לשפור היום"?  בואו נודה, אנחנו לא באמת מבינים מי זה החגים האלה הבאים עלינו לטובה.  אבל אנחנו ממשיכים לעשות בכאילו, רק בשביל להנחיל לילדינו את המסורת היהודית כדי שהם ינחילו את זה לילדיהם וכן הלאה – קצת דומה למשחק טלפון שבור.

אז השנה עלה בדעתי לחזור בתשובה, כדי להכיר יותר טוב את הדת שלי ושאוכל לשאול אנשים אם יש להם חמש דקות להניח תפילין.  ואם כבר יהודי, אז שיהיה גם מקצוע יהודי.  כיוון שאני אוהב לכתוב על כלום, אמרתי נלך על סופר סתם.  למה דווקא זה ולא למשל שוחט או משגיח כשרות?  אז ככה:

קודם כל, זה נשמע לי אחלה ג'וב.  תחשבו על זה – מהרגע שאני נוגע בבראשית פרק א, בחיים לא יפטרו אותי עד סוף דברי הימים, בטח עניין של כמה שנים.  כי מה, אי אפשר שפתאום זה ישתנה לכתב אחר לגמרי ובלתי קריא.  התנאי הוא כמובן שאהיה במחלקת ספרי תנ"ך, ולא במזוזות או ברכות הדרך, שנשמע לי ששם שמים את החבר'ה של הקבצה ג' טיפולית. 
ועוד חשבתי לעצמי: למה בעצם קוראים למקצוע "סופר"?  ראיתם פעם יצירה מקורית של סופר סת"ם?  טוב, בעצם, כשחושבים על זה, גם מוהל לא בדיוק מערבב משקאות.  והכרתי פעם מקובל אחד שהיה הסוציומט של השכבה.  שובבים הדתיים האלה.  כי בתכל'ס, סופר סתם הוא כולה מכונת צילום אנושית.  אני מתאר לעצמי שבמילואים הוא מזייף תעודות זהות של מרגלים.  סת"ם! מי עושה מילואים?

אבל למה ללכלך, זה באמת מקצוע מכובד, מחייב ועם סיכון גבוה.  תתארו לעצמכם שאני מגיע לדניאל פרק ו', שזה די בסוף, ובא הבן שלי בריצה, אומר לי "אבא אבא בוא מהר נשרף החתול" או משהו כזה, מזיז לי את היד והורס לי את המם סופית של "אלוהים".  זהו, נגמר, הלך התנ"ך.  שום משגיח לא יעביר את הספר הזה כשרות, או טסט.  ולכן ברור לי כבר עכשו, לפני הקורס וכל זה, שמשמואל א' והלאה, אני נועל את הדלת של החדר עבודה, ואחריי המבול (שזה מין הומור כזה של סתמניקים, כמו שאנחנו קוראים לעצמנו).

ועוד מחשבה: אני מודה שאחרי איזה 3-4 תנ"כים זה עלול לשעמם, כי בסך הכל אין הרבה שינויים בטקסט. ואני שונא שיגרה ולכתוב משהו שאני יודע את הסוף שלו.  אבל גם לכך יש לי רעיונות.  לדוגמה, לשגע את המשגיח ולהכניס מילה מיותרת באיכה פרק ב פסוק ג.  נראה אותו מוצא.  קטעים, הא?  חכו, זאת רק ההתחלה.  אני יודע שהייעוד האמיתי שלי זה לשנות את העולם, ולכן אני מתכוון להתחיל להכניס טוויסטים בעלילה.  בהתחלה בקטנה, נגיד לקרוא לבת שבע בת שמונה, שזה רק לשנות באחד.  אבל לאט לאט זה יסלים, עד אקורד הסיום: כדי ממש לקצר את התנ"ך, חשבתי לגרום לאברהם להצליח בעקידה.  זהו, הלך יצחק, מה נעשה?  מה, נמשיך לכתוב את תולדות הישמעאלים?  זין, רק אם ישלמו לי ממש טוב.  מבחינתי, זו המהות האמיתית של סופר סת"ם.

ולכן, יש לי הרגשה שאין לי כרגע את דרישות הסף להיכנס לקורס הקרוב (התקבלתי לחברה קדישא, אבל שם יש פחות צחוקים, לא בשבילי).  ואני לא מוכן להתגייר אם אין לי מקצוע.  אז בינתיים, אני אמשיך לא להבין מה אני מברך (מי זה לכל הרוחות סברי מרנן?), ואמשיך לצום כל יום כיפור בשביל הספורט, כדי שאחרי זה אוכל לאכול שבוע כמו חזיר.  רק כמו, לא ממש חזיר, אנחנו יהודים, לא?