הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
סיפור_על_אדם_שהוא_עולם

ביתו של רבדים- סיפור על אדם שהוא עולם


הסיפור מכיל באופן נסתר מצבי נפש שונים, דילמות של חיים, וסכמות חשיבה (ע"פ שיטת הסכמות של ג'פרי יאנג). כל אחד יכול למצוא נקודה שאליה הוא מתחבר, לאבחן ולהבין את עצמו יותר טוב בעזרת חבר, לבד או באמצעותי.
ביתו של רבדים- סיפור על אדם שהוא עולם.
 
ראיתם פעם איש שקרוי על שם הבית שלו? בדרך כלל על הבית כתוב את שם האיש- "כאן בית יהודה".  פעם, בעת רחוקה מכאן, היה איש שנקרא על שם ביתו, ושמו היה "רבדים". ביתו של רבדים היה מוזר. תשעה חדרים, בזה אחר זה, וכדי להגיע לחדר הפנימי ביותר, צריך לעבור בדרך את כל החדרים, וכדי לצאת מהפנימי ביותר החוצה, צריך לעבור את כל החדרים. הכניסה לבית הייתה מן החדר החיצוני ביותר. רבדים סידר את ביתו בחוכמה, וגם בעורמה. בחדר הכי חיצוני, חדר הכניסה, הוא הניח את כל הכלים הכי יפים שלו: תמונות מזהב וכסף, וילונות משי, ספה מעור יוקרתי, ויטרינה עם סכו"ם מזהב ומכסף, ויינות יקרים. בחדר החיצוני, כל הכלים היו במקהלה של צבעים שמתאימים אחד לשני, ביופי והדר.
 
 בחדר שאחריו, החדר השני, הוא עדיין שמר על רמה גבוהה, אולי טיפה פחות, אבל בכל אופן, גם שם בחדר השני היו יינות טובים, אלא שהם היו קצת פחות יקרים, היו שם וילונות יפים, לא ממשי, אבל מבד איכותי, ועוד כלים יפים. כך ביתו של רבדים היה הולך מן היפה ביותר אל היפה פחות. בשלושת החדרים האמצעיים, היו כלים בינוניים, כמו כלים רגילים שלנו, סכו"ם רגיל מברזל וכדומה. בשלושת החדרים הפנימיים היו הכלים המכוערים. בחיצוני מביניהם היו כלים מכוערים טובים, באמצעי מכוערים בינוניים, ובפנימי ביותר היו כלים מכוערים גרועים ובלויים.
      רבדים היה מכניס אורחים זרים רק לחדר הראשון. מה לגבי אורחים שקצת יותר היו קרובים לליבו? אההה... להם הוא היה מאפשר להיכנס לחדר השני. ככל שהאורח היה יותר קרוב ללב, כך מקום כניסתו היה פנימי יותר, אך אף אדם לא נכנס לשלושת החדרים המכוערים, חוץ ממישהי אחת- הלא היא רעייתו האהובה.  
 
הקיר המערבי של ביתו של רבדים היה בעצם צלע של הר גדול. הייתה שמועה שבתוך ההר הזה ישנו מעיין מיוחד- "מעיין האמת" שמו, ומי שנשטף על ידי הנהר הזה טובע באושר שאין כמוהו, וכל הצרות שקיימות בעולם הופכות ללא כלום, כאבק דק, שבנשיפה אחת מתפזר, והיה כלא היה. השמועה גם אמרה שמי שטובל בכמות גדולה מידי של מים מנהר האמת, פשוט נעלם מן העולם, ועובר לחיות במקום אחר, או שהוא נהיה אדם אחר. רבדים פחד לחצוב בקיר הבית כדי למצוא נביעה ממעיין האמת. הוא לא ידע כמה מים דרושים לו כדי לרפא את מכאוביו. הוא גם פחד מן הבלתי נודע, וממי שהוא יהיה אם ישטוף את עצמו במעיין האמת. האם יהיה זר לעצמו? האם יזהה את עצמו? שאלות אלו הפחידו מאוד את רבדים.
 
     בצד צפון של הבית של רבדים הייתה גינה יפיפייה, ושם היו פירות מתוקים. בכוחם של הפירות היה להשכיח כל צרה, אלא שלא כמו מעיין האמת, כוח הפירות הללו היה פג מהר, וכדי לשכוח לגמרי, רבדים היה צריך כל הזמן לאכול. הייתה עוד בעיה: עם הזמן הגוף היה מתרגל לפירות, ודורש מנה יותר גדולה של פירות, כדי להגיע לאותה השפעה, והרי קשה לאסוף כמות כל כך גדולה של פירות! לרבדים לא היה כוח לרוץ כל היום כדי לקטוף פירות ולאכול אותם, לכן רבדים השתמש בגינה הזו רק מידי פעם, כשלנפשו היה באמת קשה.    
     חשובים היו המרווחים שרבדים נתן בין ביקורי האכילה בגינת הפירות, כך נמנע מגופו להתרגל לפירות, וסגולת הפירות להשכיח את הצרות ממנו, ולתת מזור לנפשו, אפילו על ידי כמות קטנה של הפירות המתוקים, נשמרה בנפשו.
 
     סיפרתי כבר על הכלים שרבדים עיצב בהדר בתוך ביתו, אבל מה שסיפרתי אינו כל האמת לאמיתה. צריך לדעת עוד כמה דברים כדי שבאמת תכירו את ביתו של רבדים. בחדר הראשון, החדר הכי יפה, לא כל כלי הזהב הם זהב טהור, יש מביניהם מצופים זהב, ובתוכם חומר פשוט. יש כלים שתוכם זהב, ומבחוץ הם זהב מזויף, ויש כלים שהם באמת כל כולם זהב טהור. בשלושת החדרים הפנימיים, ששם הכלים המכוערים, שם יש כלים שאנו רק חושבים שהם מלוכלכים ומכוערים, אבל אם ינקו אותם יתברר שתוכם עשוי זהב, ויש כלים מכוערים, שאם יושמו בזוית הנכונה מול החלון, יהיו יפים שעה מסוימת ביום, ברגע שקרני שמש יפגעו בהם בזוית הנכונה, ואז שוב יחזרו לכיעורם, ויש כלים שהם באמת מכוערים.
 
     מה קרה עם כל הבית הזה? יום אחד רעייתו של רבדים נכנסה לחדר הפנימי ביותר. היא נכנסת לשם כי היא רוצה להיות אחראית על שלום כל הבית, ללא יוצא דופן, כולל החדרים המכוערים. הרי גם הם בעיניה חלק מן הבית. היא נכנסה לחדר הכי פנימי וראתה שם בעבוע של נוזל שחור מן הרצפה. בעבוע קל אמנם, אבל בעבוע כזה שחשוב לטפל בו. מיד הלכה האישה הנאמנה אל בעלה, ואמרה לו שמן הרצפה מבעבע ביוב, נוזל שחור, ושכדאי לטפל בריקבון ששורה בחדר התשיעי, כי אחרת הוא יגדל ויגדל. רבדים הנהן בראשו ואמר: "אחר כך אטפל בזה".
     רבדים לא אהב להיכנס לשם, לחדר האחרון, חדר כזה לא נעים, מלא בכיעור ועובש, פשוט מדכא, לכן הוא דחה את המועד כמה שיותר. למחרת שוב אשתו התריעה על הבעבוע, ושוב רבדים דחה את הטיפול, וכך יום אחר יום.
     יום אחד, בפתע פתאום, ראה רבדים בדמיונו שאשתו נוזפת בו על כך שהוא לא מתקן את בעיית הנוזל השחור. רבדים לא כל כך ידע כיצד להסביר לאשתו שבדמיון שהוא חושש להיכנס לשם, ואך רק פתח את פיו כדי לנסות ולהסביר מדוע הוא לא מתקן את הבעיה, וכבר חטף נזיפה מאשתו שצצה בדמיונו, והיא כינתה אותו "פחדן עלוב". רבדים נפגע מאוד, הוא הרגיש שהוא ייצור נחות שאפילו לא יודע לטפל בבעיה כזו. למרות שכל דברי האישה השנייה היו רק בדמיון, בכל זאת הוא הרגיש בודד, ושאף אחד לא מבין אותו. אשתו האמיתית ראתה את פניו העצובות, וחשבה שזה בגללה. היא שאלה אותו "פגעתי בך"? ורבדים ענה שלא, אבל הוא לא חייך אליה, והמשיך בארשת פנים עצובה ובודדת. את הסוד שזו היא שבדמיונו נזפה בו, הוא שמר לעצמו. אשתו האמיתית נשארה קצת פגועה, וחשבה לעצמה שחבל שלמרות שהיא כל כך רוצה בטובתו, ומשתדלת לעזור לו, ולא ללחוץ עליו, היא עדיין רואה שהוא מרגיש בודד וכאוב. פתאום קול בתוכה לחש לה  שרבדים לא סתם כועס עליה, הרי היה לה חשד זה מכבר שמתפתח בבית נוזל שחור, כיון שכבר זמן רב היא מריחה ריח מוזר בחדר התשיעי, והיא לא אמרה לרבדים שום דבר עד שהנוזל כבר ביעבע החוצה. למרות שהיא בתוכה גם כעסה על רבדים, על זה שלא טיפל בנוזל השחור, הקול אמר לה למחוק את הכעס הזה, ולומר לרבדים שהיא אשמה בכל מה שקרה, ושעליו להעניש רק אותה, כיון שזה לא היה בסדר שהיא לא התריעה על הבעיה, הקול אמר לה שתאמר כל מה שצריך, אחרת רבדים לא יהיה מרוצה ממנה, ויהיו לו טענות כלפיה, ולכן עליה למחוק מיד את הכעס על רבדים ולרצות אותו. רעייתו של רבדים האמינה לקול, ורצתה לעשות כדבריו, אך לבסוף היא התאפקה ולא אמרה דבר.
     רבדים ראה שרעייתו מתרחקת ממנו, ולא הבין למה. במוחו צצה מחשבה: "זה היה צפוי מראש שלא אקבל מרעייתי את האהבה שאני כל כך זקוק לה בשעת צרתי, הנה בשעת הקושי היא רחוקה ממני, בלי לשאול אותי מה קרה לי". רבדים ניסה להילחם במחשבה הזו. הוא אמר לעצמו: "הרי רעייתך אהבה אותך ונתנה לך חום בכל כך הרבה רגעים בחיים, למה אתה אומר שהיא אף פעם לא נותנת לך את האהבה ברגעים שאתה כל כך זקוק לה". כך הוא אמר לעצמו, אך לא הצליח, בסופו של דבר הוא נותר עם הרגשה שתמיד חסרה לו אהבה מרעייתו בשעה שהוא הכי זקוק לה.
     אחר זאת צצה במוחו של רבדים עוד אישה, שבדמיון היא הייתה אשתו השנייה, לא כמו הדמיון הקודם שבו האישה היא אשתו האמיתית. אשתו השנייה הזו אמרה לו שהבית שלו יפה, והוא יפה, ואין לו מה לדאוג מהנוזל השחור, כי בטח הוא יעלם בקרוב בלי שום מאמץ, ואין מה לדאוג. "אתה יכול עכשיו לנוח ולחלום חלומות נעימים על ים שקט וגלים שקטים, ואני אעזור לך לחלום על הים" אמרה אשתו השנייה שבדמיון. רבדים הרגיש מאוד נעים מהרוגע הזה, ומחוסר הדאגה, וארשת פניו השתנתה לטובה,לארשת פנים רגועה ושמחה. אשתו האמיתית ראתה את ארשת פניו החדשה והטובה, והתנחמה על הפגיעה שנפגעה מקודם, בחושבה שבזכות זה שהיא לא לחצה על רבדים לתקן את הנוזל, וגם לא כעסה, וקיבלה אותו כמו שהוא באמת, בזכות זה ארשת הפנים של רבדים השתנתה לטובה.   זה שימח את אשתו שרבדים מכיר לה טובה בעזרת זה שהוא מראה על פניו שטוב לו, כי כשהוא מראה שטוב לו, אשתו של רבדים מבינה שהיא אישה טובה עבורו, וזה מחמיא לה. כיון שכך, אשתו של רבדים  חוזרת ומשדרת לו חיבה וקרבה, ורבדים מרגיש בזה בחוש השישי שלו, והוא מחזיר לה חיוך כי "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".
     את הסוד שטוב לרבדים בגלל דמיון, אשתו לא יודעת, ואת הסוד שאשתו התקרבה אליו בגלל שהיא חשבה שטוב לו בזכותה, רבדים לא יודע. 

העננים שמעל ביתו של רבדים, רואים את כל המחשבות בראשם של רבדים וזוגתו, וחושבים לעצמם, האם אכפת לנו שהשלום והשמחה ביניהם מבוסס על דמיון שאינו אמיתי? האם אכפת לנו שאשתו של רבדים חושבת שטוב לו בגללה, בעוד שטוב לו בגלל הדמיון? האם אכפת לנו שרבדים חושב שאשתו התקרבה אליו בגלל ידיעה לא נכונה? אולי לא אכפת לנו, ואולי לא צריך לגלות להם את האמת, ומה שחשוב הוא שבפועל הם התקרבו?
     יש גם איש ברזל ששומע את כל המחשבות של רבדים ורעייתו, וגם את המחשבות של העננים, אבל הוא לא רוצה להרגיש שום דבר. "בשביל מה כולם כאן סובלים מכל מיני רגשות מסובכים" חושב איש ברזל. "מזל שאני לא כמותם, אחרת הייתי סובל מכל הרגשות הללו. רגע אחד הם ככה, ושנייה אחר כך הם אחרת. ממש קרקס. הכי טוב להזמין שרברב שיתקן את הדליפה וזהו" אומר לעצמו איש ברזל.
 
     אחר כל זאת רבדים שוב הציץ בהבזק לעבר הנוזל השחור, ושוב כאב ליבו, כי הוא כבר שכח מהחלומות הנעימים על הים והגלים שסיפקה לו אשתו השנייה הדמיונית. בתוכו הוא ידע שאשתו הדמיונית השנייה לא צודקת, ושהנוזל השחור לא ייעלם, אבל מצד שני הוא רצה כל כך שוב לחלום על הים ועל גלים שקטים, ולשכוח מכל הצרות, והוא גם כל כך רצה שיאמרו לו שהבית שלו יפה, ושהוא יפה. רבדים שקע במחשבה זו, ונרדם…
     לאחר זמן רעייתו האמיתית ראתה שהבעבוע גובר, וברצפת החדר כבר יש שכבה של ריקבון שחור, אבל רבדים עדיין דוחה את הטיפול בבעיה. רעייתו החכמה החליטה לעזוב את הנושא, ולא להעיר יותר. יום אחד, בפתע פתאום, פרץ נוזל שחור והגיע לתוך החדר השלישי ששם הכלים הפשוטים מבין היפים ביותר. הנוזל השחור התחיל לטנף את הכלים. רבדים נבהל, הוא קרא ואף צעק לעזרה מרעייתו, אך לא נענה. רבדים פחד שרעייתו עזבה אותו. בראותו שכבר יש כמות גדולה של נוזל שחור, רבדים חשב שהנה עוד רגע הוא ידבק במחלות וחיידקים, ועוד רגע יעלו עליו עכבישים ובעלי חיים לא נעימים שבטח נמצאים בתוך הנוזל השחור.
    רבדים שוב קרא לרעייתו, ומשלא נענה, הוא ברח מהבית, והלך לאכול מהפירות המשכיחים כל צרה. רבדים נרדם על הערסל שבגינה וחלם חלום. בחלום הוא ראה את אביו מטפל בנוזל שחור בדיוק כזה כמו שבביתו. הוא ניסה לראות מה אביו עושה, אבל היה ערפל שהסתיר את מה שאבא עושה. רבדים ניסה בכל כוחו לראות מבעד לערפל. רבדים חשב לעצמו: "אם לא אראה מה עושה אבא מבעד לערפל, לעולם לא אדע לחשוב נכון כיצד לטפל בנוזל שחור, הרי אין כמו הרעיונות של אבא, וכל מה שלמדתי הוא רק מאבא. בלי אבא אין לי סיכוי לדעת לבד מה עושים". רבדים  ניסה בכל כוחו להביט מעבר לערפל, אבל הוא לא הצליח. רבדים הרגיש שהנוזל השחור מנצח אותו, ואף פעם לא יהיה לו כוח לנצח את הנוזל השחור לבדו, והנה כעת שהערפל מסתיר את אביו, אין לו יותר עזרה משום מקום. פתאום בתוך הערפל צץ דודו של רבדים. דודו של רבדים אמר לו: "רוצה שאפזר את הערפל ותוכל לראות את אבא?". רבדים ענה: "אני מאוד רוצה לראות את אבא", ודודו השיב: "אם כן, רק תרשה לי לגעת לך בקצה האוזן, ואז אפזר את הערפל". רבדים מאוד לא רצה שדודו יגע לו בקצה האוזן, והוא גם לא הבין מה הקשר בין האוזן לערפל. טרם שרבדים הספיק לענות, דודו כבר נגע לו בקצה האוזן. רבדים היה המום ממה שדודו עשה, אבל מייד אחר כך רבדים התעורר מהחלום, מבלי שהספיק לראות את אביו מבעד לערפל.
    כשרבדים התעורר מהשינה, ופגה השפעת הפירות הוא שוב קרא וצעק לרעייתו. רעייתו לא ענתה, וקולה לא נשמע. רבדים לא ידע מה לעשות, וכיצד להושיע את עצמו בלי רעייתו לצידו. מחוסר ברירה, רבדים  החליט שהוא מנסה פיתרון משל עצמו. הוא נכנס לבית ושם מחסום בסוף החדר השלישי, כדי שהנוזל לא יגיע לחדר הראשון והשני שלשם כבר נכנסים אנשים שקרובים לרבדים, ואכן, במאמץ וחריצות, הוא אסף קרשים ואבנים ,וכך הוא הקים את המחסום. אכן הוא הצליח לחסום את הנהר השחור מלהגיע הלאה.
      רבדים הבין שכבר אי אפשר לדחות את הבעיה, אין ברירה, הגיע המועד שכל הזמן נדחה, וחייבים לטפל בבעיה, אולם אבוי, כעת הבעיה היא בשלב שמחייב טיפול של מומחה לריקבון, כי רבדים לבדו לא יוכל לו. רבדים חשב שאולי כדאי לחצוב חור קטן בקיר המערבי של הבית, שהוא צלע ההר, כדי שיכנסו מעט מים ממעיין האמת וישטפו את הריקבון. ברגע שעלתה מחשבה זו, בו ברגע, בהבזק פתע פתאום צץ לפני רבדים נחש קטן. הנחש אמר לרבדים שלא כדאי לו לחצוב חור אל עבר מעיין האמת. כי הוא עלול לא לזהות את עצמו ואת ביתו אחרי השטיפה של נהר האמת, ואפילו שמדובר בחור קטן, אולי החור יגדל ויגדל, ויכנסו הרבה מים, שישנו את פני הכול. רבדים חשב על דברי הנחש ונכנס בו פחד. טרם שרבדים החליט מה לעשות הופיע בהבזק פתע נחש גדול יותר. לו כבר הייתה הצעה אחרת. הנחש הגדול הציע שלא לשמוע לנחש הקטן, אלא לחצוב חור ענק, כדי שיכנסו המון מים, ויעלימו את כל הריקבון בבת אחת. "מה רוצים ממני שני הנחשים הללו?" חשב לעצמו רבדים. "זה בדיוק הזמן להתייעץ עם רעייתי הנאמנה" אמר בליבו. אמר ועשה. רבדים התייעץ עם רעייתו והם החליטו שלא לשמוע לא לנחש הזה, ולא לנחש הזה. "מוטב לנו להזמין שרברב שיתקן את הדליפה",  סיכמו ביניהם, ואכן כך עשו.
 
    תוך כמה דקות כבר רבדים ורעייתו שמעו דפיקה בדלת. הם רצו ופתחו את הדלת לשרברב. בפתח עמד איש קצת מוזר, זקן מאוד, עם חיוך רחב על הפנים, בפניו השתקפו טוב לב, וחוכמה רבה. רבדים התפלא, "זו לא דמות של שרברב!" "אני יודע שהזמנתם שרברב, ושיש לכם ריקבון בחדר התשיעי, אבל אני לא השרברב" אמר האיש. "מי אתה, אם כן?" שאל רבדים. "שמי הוא קושר קשרים" אמר האיש. "ומה אתה עושה?" שאל רבדים. "אני רוקם קשרים בלתי נראים בין מעיין האמת לבין כל מיני אנשים". רבדים התפלא ואמר: "חשבתי שרק אם חוצבים בהר אפשר להתחבר למעיין האמת, הלא כן?". "לא מוכרח, אפשר לחצוב, ואפשר להתחבר דרכי" אמר האיש, והוסיף: "אני כעת אין רצוני לומר עוד דברים, רק אם תסכימו להכניס אותי לביתכם, ותמשיכו להתנהל כרגיל, אולי תהיה לי עצה טובה עבורכם במשך הזמן, מסכימים?". רבדים אמר: "טוב, מאחר שאתה כזה חכם, וגם ידעת בלי שאמרנו לך שאנו מחכים לשרברב, גם ידעת שהריקבון נמצא בחדר התשיעי, אז כנראה שכדאי לנו שתיכנס".
     רעייתו של רבדים הוסיפה: "ומאחר שפניך מעידות עליך שהרוע לא אוחז בך, וכל פניך טוב, חוכמה וזקנה, נשמח אם תלווה אותנו בעת צרתנו". קושר קשרים נכנס והמתין.
     שוב נשמעה דפיקה בדלת, והפעם היה זה יאיר השרברב שעמד בפתח. השרברב נכנס לו לתוך הבית, התבונן בבית, עבר את כל החדרים, מהיפה ביותר למכוער ביותר, עד שהגיע  לפנימי, שם הוא תיקן בזריזות את הדליפה. אחר כך ביקש את כספו. הוא דרש מחיר יותר גבוה ממה שרבדים הבין בתחילה. רבדים אמר שהמחיר גבוה, אך יאיר השרברב מיד הרים קולו, הניף ידיו לשמים, ואמר: "הלא אני הצלתי את ביתך מאבדון, ובלעדי ביתך היה טובע בנוזל השחור, אתה לא מתבייש להתווכח על המחיר?". רבדים אכן התבייש, ושילם את הכסף, אבל בתוכו הוא הרגיש שמרמים אותו ומנצלים את טוב ליבו. רעייתו של רבדים יודעת מה הוא מרגיש, אבל היא לא יודעת אם הוא צודק בתחושתו שרימו אותו. הרי באמת השרברב צודק בזה שאם הוא לא היה מתקן את הבעיה, הבית היה הולך לאבדון. גם יאיר השרברב בעצמו ידע שהוא הציל את ביתו של רבדים, ולכן היה הוא שלם בליבו לקחת מחיר גבוה. באותו רגע יאיר חשב על עשרת ילדיו. בקרוב כולם צריכים לקנות בגדים חדשים לכבוד החתונה של אחיהם הגדול. "גם אני בעצמי חייב להיות מיוחד ומכובד לכבוד חתונת בני הראשון" הרהר יאיר בליבו. יאיר שמח בליבו על הזדמנות מהשמיים לאפשר לילדיו, לעצמו ולאשתו את הבגדים לחתונה, הלא לא מזמן לא הייתה ליאיר אפשרות לקנות למשפחתו את הבגדים. הכסף של התיקון החשוב יספיק עבור מטרה קדושה זו. לעננים שמעל ביתו של רבדים קשה להחליט מי צודק- יאיר השרברב או רבדים, מצד אחד השרברב באמת הציל את רבדים, והוא גם צריך כסף עבורו ועבור משפחתו, ומצד שני רבדים נורא מסכן.
   רבדים לא אמר תודה ליאיר על התיקון, כי הוא הרגיש שיאיר היה לא הוגן. יאיר השרברב כעס בתוכו על כך שרבדים לא אמר תודה. "זו פשוט כפיות טובה". חשב לעצמו יאיר. הוא יצא מהבית וחשב לעצמו שיש לו חשק עז להפיץ בכל העיר את האמת על ביתו של רבדים, על כך שרבדים מנסה להציג את ביתו כיפה, אבל באמת יש בו חדרים מכוערים. יאיר השרברב  חס  בליבו על הבושה שתהיה לרבדים אם יפיץ את השמועה הזו בעיר, אבל ברגע שהוא פגש אנשים שמכירים אותו, הוא לא הבין מדוע הוא צריך לשאת את הסבל של להתאפק מלספר את האמת על אדם שאפילו לא אמר לו תודה על כך שהוא הציל אותו. הוא הפיץ בכל העיר שמועה שביתו של רבדים מכוער עד מאוד. קשה היה ליאיר שהוא לא הצליח להתאפק, אבל הוא הרגיע את עצמו בכך שמגיע לאנשים שלא יודעים לומר תודה, שידעו את האמת עליהם.
     השמועה התפשטה לה בעיר, וכשהיא הגיעה לאוזני רבדים, היא גרמה לו לצער עמוק. רבדים כאב את נפשו. הרי כל חייו הוא שתדל להציג את יופי ביתו, וגם הצליח, וכיצד בא לידו ביזיון שכזה? רבדים חשב שגם לאחר שאותו שרברב ראה את החלקים המוסתרים בבית, הוא עדיין לא צודק, הלא לכל הפחות היה לאותו שרברב לעשות ממוצע בין כל חדרי הבית ולומר שהבית בינוני ביופיו, ומדוע הפיץ שקר כזה בכל העיר?
אותו היום היה מיועד לנופש לרעייתו של רבדים. היא כבר הייתה עייפה מכל ההתמודדות עם הנוזל השחור, וחיכתה לנופש כדי לצבור כוחות, אך היא לא יכלה לראות את בעלה הסובל, ולכן היא החליטה שבמקום ללכת לנופש, היא תלך לכל אחד ואחד בעיר, כמה ימים, בלי לנוח, עד שהיא תספר לכולם את האמת, וכל זה כדי לעזור לבעלה הסובל. היא שיתפה את רבדים במחשבתה. רבדים אמר: "תודה רבה לך, אבל בינתיים אני רוצה לחכות עד שאחשוב מה לעשות".
 רבדים יצא מעט מביתו, וראה שכמה מידידיו לא אומרים לו שלום כשהוא עובד לידם. הוא לא ידע אם זה בגלל שהם עסוקים, או בגלל שהשמועה על ביתו המכוער של רבדים הגיעה לאוזניהם, אבל הוא החליט שבוודאי הם לא אומרים לו שלום בגלל השמועה, כי מה השתנה היום מאתמול? הלא אתמול כן אמרו לו שלום. רבדים הרגיש שכבר אין לו חברים כלל וכלל.
שוב צצה במוחו של רבדים אשתו שבדמיון. היא אמרה לו: "היה צריך להעניש אותך עוד בהתחלה של כל מה שקרה, כשהנוזל רק התחיל לבעבע ודחית את הטיפול בו. אם אני רעייתך, הייתי מענישה אותך, ולא הייתי מדברת איתך עד שתתקן את הדליפה, לא היית מגיע למצב הזה שחבריך לא אומרים לך שלום". רבדים קצת האמין לאשתו שבדמיון, אבל הוא לא ענה כי זה רק דמיון.
     דומם, כאוב, ומיואש, ללא כל יכולת לעשות דבר, ישב לו רבדים בחדר הפנימי ביותר. באותו רגע בדיוק קושר קשרים ניגש לרבדים ואמר לו: "אני יודע שאתה מתבייש מאוד, אך אל תצטער, לדעתי זה השרברב טיפש הוא, היות ואינו רוצה שום כלום ממעיין האמת, וזה לך האות שטיפש הוא, שהלא הוא הגיע לביתך מצד צפון, מגינת הפירות, וגם אכל שם מן הפירות. האם לא הבחנת בכתמים טריים על בגדיו? הלא כתמים אלו הם מאכילת פירות גינתך, צא לגינתך ותראה שחסרים שם פירות. עוד תראה שטיפש כזה לא יוכל לבצע תיקון שיחזיק לאורך זמן".
     אכן, כדבריו של קושר קשרים כן אירע. לאחר כמה ימים שוב פרץ הנוזל השחור, והפעם ביתר שאת ועוז, הנוזל פרץ את המחסום, והגיע עד לחדר הראשון. רבדים נבהל עד מאוד, וכבר לא ידע מה לעשות. רבדים הרגיש בתוכו שרעייתו עוד מעט תבקש ממנו לבנות מחסום חדש, שיהיה חזק יותר. הוא לא רצה לבנות מחסום חדש, כי הוא ידע שכל מה שהוא יבנה אף פעם לא יצליח, ושאצלו בבית תמיד מתרחשים כל הכישלונות וכל הבעיות, הרי דווקא לו מכל העיר יש נוזל שחור, לכן הוא שחרר את ציפורי הנוי מהכלוב שלהם, בלי שרעייתו תשים לב, כדי שרעייתו תהיה עסוקה להשיב אותם מהגינה שאליה הם עפו, בחזרה אל הכלוב. כך רעייתו לא תבקש ממנו לבנות מחסום נוסף. "אם רעייתי תהיה עסוקה לא אצטרך להיכשל פעם נוספת, כמו שנכשלתי עד עתה" חשב לעצמו רבדים. רעייתו הלכה לגינה, ורבדים נשאר בתוך הבית.
שוב צצה במוחו של רבדים אשתו הדמיונית. פניה היו חמורות סבר, והיא שאלה בתקיפות: "למה לא חיפשתם עוד שרברב חוץ מזה? למה סיכמת עם השרברב הראשון שמצאת ולא בדקת עוד אפשרויות? באיזה ספר חיפשתם שרברב? שאלת בעיר אם השרברב הזה טוב? למה לא בדקתם אותו עוד לפני שאישרתם לו להיכנס לבית? אתה יודע? לי קרה משהו דומה למה שקרה לך, אבל בגלל שאני בודקת ומבררת כל דבר עד הסוף, בלי פשרות בכלל, יצאתי מזה כל כך בקלות, בלי כל הבעיות שיש לך". שאלותיה של אשתו שבדמיון של רבדים נותרו ללא תשובה.
     בתוך צערו פנה רבדים אל קושר קשרים, אך זה השיב: "אני כעת אין לי רשות לומר דבר, תמשיכו להתנהל כרגיל, ותראו שאומר לכם עצה טובה בזמן שתהיו בשלים לה".
 "נכון שהמחסום שעשיתי היה הטוב ביותר שאפשר היה לעשות?" שאל רבדים את קושר קשרים, אך הלה לא השיב. "אם לא תאמר לי שעשיתי טוב אני אהיה אבוד" אמר רבדים. קושר קשים ענה: "נכון", ואז רבדים נרגע.
     בצר לו קרא רבדים אל רעייתו, וביקש שהיא תעזוב את הציפורים לעת עתה. רבדים התוודה על טעותו, על כך שלא טיפל בנוזל השחור ברגע הראשון שהוא התחיל לבעבע. רבדים הודה לרעייתו שהיא איתו, תומכת בו, ולא אומרת לו את המשפט השנוא "אמרתי לך". רעייתו אמרה לו שהיא איתו באש ובמים, בבוץ ובזהב. בהתייעצות משותפת הם החליטו להזמין שרברב אחר. שוב דפיקה בדלת, שוב מגיע שרברב, שוב הוא נכנס ורואה את כל הבית, נכנס לפני ולפנים ומתקן את הדליפה, נוטל את כספו, וביציאתו אומר לזוג שביתם גם יפה, וגם לא יפה. כך הוא אומר לזוג, אבל בכל העיר הוא מפיץ שמועה שביתו של רבדים יפה הוא להפליא, ולא מזכיר מילה מעניין הדברים המכוערים.
     קושר קשרים ניגש לרבדים, מניח ידו על כתפו ואומר: "רואה אתה ששרברב זה חכם הוא, ותיקן טיפשותו של קודמו. שרברב זה נוטל ממני באופן קבוע, מבלי שיידע, מעט ממעיין האמת, כמות שמתאימה לו, ובגלל זה הוא מצליח. מעתה לא תצטרך לדאוג יותר לדליפה, לעוד הרבה זמן. שמת לב שהוא הגיע לביתך מצד דרום?".
     "מדוע לא נתת גם לשרברב הראשון להיות מושפע ממעיין האמת, הרי היה נמנע ממני המון צער?" שאל רבדים. "זה מפני שהראשון חוסם את עצמו לכך, בחושבו שמקצוע השרברבות ניתן להילמד אך ורק מניסיון בשרברבות, ואין לחוכמת השרברבות קשר עם חוכמת חיים, ואילו השני יודע שלמדים מניסיון בשרברבות, אבל יודע שגם חוכמת חיים משפיעה על חוכמת השרברבות". אמר קושר קשרים.
     "האם יש לך עצה טובה עבורי?" שאל רבדים. "יש לי שתי עצות טובות הישר ממעיין האמת, אבל תצטרך לפענח אותם בעצמך" אמר קושר קשרים. "ומה הם?" שאל רבדים. "הנחש הקטן סתם הפחיד אותך, היה לך לחצוב חור קטן כדי להגיע למעיין האמת. זה היה מנקה את הריקבון, למרות זאת, אני גם אומר לך ששרברב צריך היה להזמין, כי הפיתרון הוא בצירוף שניהם. אם היית חוצב חור קטן למעיין האמת, השרברב הראשון לא היה מגיע כלל, והשרברב השני היה עושה את עבודתו יותר מהר, וגם התיקון, למרות שטוב הוא, כי כאמור השרברב השני מחובר בקשר למעיין האמת, אם היה גם בביתך מעט ממעיין האמת, גם מצידך, ולא רק מצד העוזרים לך, אזי התיקון היה מושלם, ומהיר עוד יותר" אמר קושר קשרים.
     "מה היא העצה השנייה?" שאל רבדים. "יש עוד נחש שלישי שלא ראית, והוא חושב שהחדר הכי פנימי בבית שלך הוא החדר התשיעי המכוער, אבל זה לא נכון, כי החדר הפנימי ביותר הוא הקיר המערבי, שהוא צלע ההר שבו מעיין האמת, והוא חורז את כל החדרים, להיות בית אחד, אם תשתמש בו נכון, תדע למשל באיזו שעה לשים את הכלים המכוערים בזוית השמש בה הם נעשים יפים, ומתי לכסותם שלא יראה כיעורם, תדע אילו כלים מכוערים לנקות במי מעיין האמת, ולגלות שהם בעצם מזהב, תבין מה מקומו של כל כלי, ויותר מזה, תדע לחיות בשלום עם הכלים המכוערים באמת, עד הזמן שבו חור קטן ממעיין האמת יעשה אותם אט אט ליפים, אם תשכיל כל זאת, אז לא תתבייש, ולא תפחד יותר משלושת החדרים הפנימיים של ביתך, כי כל מה שאירע לך נבע מחמת הבושה והפחד שיש לך משלושת אלו החדרים".
 
 
סוף הסיפור.
 
מאמר זה טרם דורגמרתקמענייןנחמדסבירגרוע


מה דעתך על ביתו של רבדים- סיפור על אדם שהוא עולם ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה