הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
עוגיה_בסטייל

עוגיה בסטייל


כמה שזה נשמע שיטחי סטיילינג הוא אחד הנושאים שמעסיקים אותי די הרבה
אתם בטח מכירים את הרגע הזה שעובר מישהו ברחוב ואתם חושבים לעצמכם אחד מהשתיים:
מה נסגר עם הבנאדם מה הוא חשב לעצמו כשלבש את מה שלבש
או איזה שילוב מדהים מרענן ומגניב
אז לי זה קורה כמעט כל רגע עם כל בנאדם שאני פוגשת וכמובן גם לגביי עצמי כל פעם שאלבש משהו ואסתכל במראה..
אז אני רוצה לדבר על הרגע השני, הרגע המספק הזה ואני יודעת שיש גם גברים שירגישו את זה אבל אין מה לעשות נשים הן ההשראה ליופי ואסתטיות.. 
אז למי מאתכם שמבין על מה שאני מדברת: נכון שזו הרגשה כאילו היתה איזו פסגה שכבשת בזה הרגע, זה מעורה עם תחושת התחרותיות מול עצמי מה השילוב המנצח יחד עם מימוש הצד האומנותי המתפרץ
חח אני די משעשעת את עצמי בתיאורים האלו אבל כן זו אכן התחושה שמלווה אותי כשאני מסתכלת במראה אחרי שהעפתי חצי מהארון על המיטה ושיגעתי את החצי השני שיזרוק איזו מילה טובה (שבדרך כלל לא ממש מספיקה) וסוף סוף אני מוכנה... *יוצאת לקחת את הילדים מהגן* ואחרי חמש דקות מורידה הכל וחוזרת לפיג'מה כי חבל ללכלך את כל מה שהשקעתי הרגע.. נשמור את זה לפעם ההיא שאצא לאיזו מסעדה עם חברה עוד שנה אחרי שהבייבי תגדל..
חחח סתם אני מגזימה אבל צחוק צחוק זה רק מראה כמה הנושא הזה משרה אצלי אוירה חיובית ומרוממת עד כדי כך שכשיש סיילים בקניון אני כל כך מתרגשת ולפעמים בקושי נרדמת מהפנטזיה על המציאה הבאה שתשכב לה בארון עד שאגיע למידה הרצויה כי הרי זו השמלה האחרונה שם במחיר המטריף הזה..
אתם מבינים מה עובר על אשה ממוצעת כשמדברים איתה אופנה. על זה קמו ונפלו אימפריות שלמות אפילו ושתי גורשה מהממלכה כי לא התאים לה שאחשוורוש ילביש או בעצם יפשיט אותה..
ואם כבר מדברים על מגילת אסתר פורים בפתח ואני כבר חושבת על התחפושות של השנה אפילו שיש עוד חודש לפחות..
ובחזרה לסטיילינג יש את הפעמים בהם אני רואה חברה ואומרת לעצמי יאללה היא כזו מהממת רק חייבת להחליף את השק לשמלה ואני מחליטה בליבי שמעכשיו זה התחום הבא שאעשה בו הכשרה כי בא לי לעזור ל"מסכנה" ומדמיינת איך עומדים אצלי בתור כל המי ומי שאעזור להם להגיע ליעודם..
ובעצם למה כל כך איכפת לנו איך אנחנו נראים, יותר מזה למה איכפת לנו איך הבית או הרכב או אפילו איך התינוק שנולד נראה בעיניי אחרים הרי גם ככה החיים כאלה דינאמיים, כל הזמן משתנים, כל הזמן דברים נשחקים ומחליפים שוב ושוב את החפצים שאנחנו אוגרים במשך החיים.
ואז בא לי לזרוק הכל. את כל הבגדים אפילו החדשים את הבית והרכב ולהישאר רגע בלי כלום, להרגיש עירומה מכל וכל ולראות איך כולם מסתכלים ושופטים.
ובכל זאת יום אחד כולנו נהיה שם. כל מה שצברנו במשך השנים. כל הדברים החומריים נשאיר מאחורינו.
ונהיה עירומים כביום היוולדנו.
אין סטיילינג למתים. ממש בדיחה שחורה.
אז למה כל כך מרגש ואיכפת לי מה אני לובשת היום ברגע שאשים את רגלי על מפתן הדלת. הרי שניה לפני כן יכולתי להיראות הכי זנוחה בעולם.
כי ככה כי האדם הוא יצור חברתי שניזון מכל מה שאחרים אומרים. גם אם נדמה לכם שלא איכפת לכם מה חושבים זה רק נדמה. יש משפט שאומר שאדם הוא לא מה שאחרים חושבים שהוא, לא מה שהוא חושב שהוא, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא.
ואני חושבת שהכוח של הסביבה כל כך חזק ממני שאפילו שאני מודעת למצב האבסורדי בו אני רוצה להיראות פצצה רק כדי לקבל איזו מילה טובה ממכרה שחלפה על פני לשניה אני ממשיכה בדרכי.
וכמובן מהכיוון השני בו אני רוצה לראות אנשים מסודרים ומתוקתקים סביבי סתם כי זה פרופורציונלי ומניח את דעתי.
בסופו של יום המסקנה מכל מה שכתבתי היא שהשאיפה למושלמות רק מחזקת כמה אנחנו יצורים נעלים. ואפילו אם זה מתבטא במשהו כביכול רדוד כמו מראה חיצוני זה בהחלט נובע מהשלמות הפנימית.
או שזה סתם משהו שאני אומרת לעצמי כדי להרגיש שהנושא הזה הוא לא חסר ערך.
אולי :)


מה דעתך על עוגיה בסטייל ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת סמיילי ב 06/02/2017 21:42קוקי! הרבה דברים לחשוב עליהם... האני מי שאני או מי שאני חושב שחושבים שאני? אהבתי. מצפה לתובנות הבאות שלך... נשיקות.תגובה לתגובה