תפירה לאחר ניתוח נלמדת על פי הגמרא... דבר הנשמע הזוי, הלא כן?
לכאורה מה הקשר בין שני הדברים, תורה ורפואה מודרנית?

אם נפתח גמרא במסכת שבת, דף עא, עמוד א נארה שכתוב:
"שכן יריעה שנפל בה דרנע קורעין בה ותופרין אותה".

רש"י מפרש המילה "דרנע"כך: "ולעת ומנקב בו נקב קטן ועגול וצריך לקרוע למטה ולמעלה את הנקב שלא תהא התפירה עשויה קמטין קמטין".

והנה, כולנו יודעים שכאשר מנתח כירורגי מעוניין לשחזר מקום שבוצע בו כריתה (למשל סגירת חור שנוצר כתוצאה מכריתת נגע בעור משוחזר הקטע החסר על ידי קירוב שוליו ותפירתו.
על מנת שתפירת הקטע החסר לא תגרום לעודפי עור, או קמטים בו, יש לבצע חתכים על פי רוב בשני צידי החור ולאחר מכן ניתן לתפור ולאחות החור מבלי להשאיר עודפים.
ביצוע פעולה זו מתבססת על הנדסת המישור שפותחה על ידי היוונים (אוקלידס) לפני יותר מ 2000 שנה, אולם מדבר על שיטה זו בהקשר האמור לעיל רש"י שיודע זאת מתורתנו הקדושה ומסביר כיצד יש לתפור חור שתולעת יצרה בבד (התורה בת יותר מ- 3300 שנה).

להלן ציטוט של רופא כירורג שמתאר את אופן סגירתו של אזור כרות: "כל מקרה של תפירת שולי החתך או הדבקתם או קירוב שולי החתך עם חבישה דביקה תיוותר צלקת ו/או סימן. במקרים של חתך ללא חסר עור, ישוחזר אזור החסר ע"י קירוב שולי החתך ותפירתם בתפירה ראשונית..."

מדהים איך הכל נמצא בתורה הקדושה.

מצורף קישור לגמרא האמורה לעיל:
גמרא על תפירה

מצורף קישור ל"אִגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסטטית", שם ניתן להבין כיצד תופרים על פי העיקרון האמור לעיל:
http://www.plasticsurgery.org.il/?CategoryID=268&ArticleID=229