הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
פגישה_שכזו

פגישה שכזו


סיפור דמיוני על הגעה עתידית לגן עדן ופגישה עם הנשמה שלי. ניסיון קל לדובב אותה עם הצלחה מועטה.
אני רוצה לכתוב על מישהו שאני נורא רוצה לפגוש. יש מישהו כזה? אני שואל את עצמי ומגרד קלות את הפדחת הקרחת. הו כן, ודאי ישנם רבים כאלה. אולי מישהו מהעבר? חבר טוב שמזה זמן רב לא פגשתי אני חושב לעצמי. אולי את אבא, או אימא. הממ... הרעיון כשלעצמו נפלא, אלא שנשאיר זאת להזדמנות אחרת. או קיי אני ממשיך להרהר, את מי עוד כדאי לפגוש? בוא נחשוב, אממ.. והנה חולפת לה מחשבה בראשי, אבל אני מנפנף אותה מיד ממני והלאה, לא לא זה יהיה הזוי. אלא שהמחשבה חולפת לה שוב מעל פני, כאילו היא שבה מהצד הנגדי ואני בשלי, לא אין סיכוי שאקדיש זמן ומחשבה על הנושא הזה. אבל היא לא מרפה והיא מרחפת לה מעל לראשי, סחור סחור ועומדת לנחות עליו. בעצם למה שלא אכתוב על כך? מתגנבת לה שאלה אל מוחי שהחל לקדוח, מה כבר יכול להיות? אכתוב לי על הפגישה המסוימת הזו ואם בסופו של דבר אגיע למסקנה, שמה שכתבתי לא טוב, עומדת לה תמיד האפשרות למחוק הכול. נשמע הגיוני אבל כיצד אוכל להפליג אל העתיד ולפגוש את... ומי יארגן לי את הפגישה הזו? הן רק בורא עולם יכול לעשות זאת. טוב, אני מחליט לעצום את עיני ולבקש מבורא עולם, לסדר לי את המפגש. להפתעתי הרבה הוא מסכים מיד והוא משיא אותי אל על עד שאני מגיע למקום רחב ידיים, צחור כשלג, שקט ורגוע, ציפור לא מצייצת ועוף אינו פורח, אך מקום שהאווירה בו נעימה להפליא. אני פוסע לי לאיטי בתוך כל הלובן הזה ואין נפש חיה מסביב, אני מפנה את מבטי שמאלה וימינה לפנים ואחורה אלא שהמקום... שומם. אל תחפש אני שומע בת קול ערבה לאוזן, כאן לא רואים, כאן מרגישים. ואכן אני מתחיל להרגיש. עד מהרה אני פוגש בנשמה שלי ומקדם אותה בברכת שלום. אני מרגיש שהיא פושקת את ידיה לצדדים ומותחת את כל איברי גופה, כאילו זה עתה היא התעוררה מחלום מתוק. אני מביט בה בהשתאות ושואל אותה לשלומה. שלומי מצוין היא משיבה ופניה קורנות. איך מצוין? אני שואל את הרי כבר לא בחיים אני מקשה. נכון אני כבר לא בחיים ההם, אבל פה יש לי חיים חדשים. יופי! אני אומר ומה הוא המקום הזה? אני ממשיך לשאול. פה זה גן עדן משיבה הנשמה שלי, הייתי בטוחה שתרגיש זאת ובת צחוק עולה על פניה ולשכונה הזו שאתה ודאי לא רואה אלא רק מרגיש, היא ממשיכה ואומרת קוראים רחוב הנשמות הטהורות. יש שיר שנקרא כך אני עונה ומוסיף חיוך קל משלי. נכון ועל שם השיר הזה נקרא הרחוב והשכונה כולה. ואיפה זה גיהינום ? אני שואל. הפעם נשמתי מתגלגלת מצחוק, סתם עובדים עליכם בעיניים שם למטה, אין דבר כזה גיהינום. מה גם הרשעים מגיעים לגן עדן? אני שואל בפליאה. כן ודאי היא משיבה וממשיכה, כל מי שמגיע לכאן הופך לנשמה טובה וזכה, כאן אין רשעות רק טוב לב. ומתיי יהיה רק טוב לב בעולם ההוא ובכלל מה עומד לקרות שם? זו שאלה שאין לי עליה תשובה אך יחד עם זאת כדאי לכם שם למטה לשמור על אופטימיות . 

ויצמן בוקר טוב הגיע זמן לקום, קוראת לי אשתי. אני מתעורר, נזכר בחלום ופולט בחיוך, נשמתי! 



מה דעתך על פגישה שכזו ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

נכתב ע"י vaella
בתאריך: 29/07/2013
ויצמן עזר בן 67

34 מאמרים | 65354 כניסות
מאמר זה נקרא 2066 פעמים 0 תגובות למאמר זה - להוספת תגובה
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!
  
תגיות
חלום