הייתה לי חברה במשך שלושה חודשים אינטנסיביים והיא זרקה אותי בהפתעה. אפילו כשכלב מסיים לאכול הוא עוד נושך קצת את העצם וממשיך ללקק אותה קצת. היא גם ניתקה קשר. הכרנו בקוקה קולה וילאג', הייתי עם שלושה חברים טובים(נשארו שניים אבל זה סיפור ליום אחר), באנו במטרה אחת- בנות והרבה. לפני הגיוס(הגברים יבינו יותר) היה בנו צורך רב "לתוות קורים" יש אולי לציין שאני היחיד מהחבורה שלא בתול(גם זה סיפור ליום אחר). בכל מקרה, כשאתה מוקף בחמש מאות בנות בביקיני והמבחר כל כך רב, אתה תלך על השיא(אני תמיד הולך על השיא אבל זה כי יש לי חיבה לילדות יפות מגיל הרבה יותר צעיר) לכן לקח המון זמן עד שהחלטתי על מי אני הולך. ואז, בטענה שאנחנו מחפשים פרטנריות למשחק כדורעף פגשתי אותה.
בערך 165,חטובה, עיניים מדהימות(השניות הכי יפות שראיתי מימיי) אני לא רוצה לדבר על איברים מוצנעים אז פשוט תחשבו מה שבא לכם ;) והדבר הראשון שהיא שידרה :" אני צריכה שישימו לב אליי, שיעריכו אותי, שיאהבו אותי" זה קסם לי. שיחקנו קצת כדורעף והן נלעמו.
לאחר מכן, אחרי שהסתובבנו קצת וקיבלתי הזמנה לשלושה אוהלים, אני ואבי(שם בדוי) ראינו אותן שוב במקרה. 
כדי שתבינו קוראים יקרים שלי, כל זה קורה בחוף מלא מדוזות, עם מלא בחורות בביקיני, עם אוהלים, עם.. הבנתם אותי.
החברה שלה הזמינה את אבי לשחק במטקות, אני לא זוכר למה זה לא יצא לפועל אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי במשחק נבר גורם לאבי לנשק את חברה שלה, בזמן שים(האקסית+שם בדוי) מסתכלת עליי במבט:"תנשק אותי". אז נישקתי :P המשכנו בלילה לשיחה ארוכה, היא סיפרה לי המון על עצמה ודברים שהרבה אנשים היו מתביישים בהם(לא אפרט אותם כאן אם היא רוצה היא תספר לכם) וסיפרתי לה קצת על עצמי ועל הבחורה שאהבתי, מעולם לא נפתחתי ככה למישהו אבל סיפרתי לה גרגיר מלח מים המלח, היא לעומת זאת סיפרה לי אוקיינוס שלם, הכרתי בנאדם מדהים והבטחנו שלא משנה מה יקרה נשאר ידידים.

לאחר כמה ימים נפגשנו בבית של החברה שלה והייתי מוגבל מאוד(פציעה לא נעימה ברגל) כך שלא יכולתי לשחות איתם בבריכה. גם יוסי(החבר השני מהקוקה קולה וילאג'+שם בדוי) היה שם, איתו זה יצר לי קצר כי די הזנחנו אותו כי כל אחד עם הבחורה שלו, והבחורה שיוסי הכיר בוילאג' הבריזה לו מצטער על זה אבל הוא סלח.

בכל מקרה, אני וים המשכנו את הקשר שלנו יצאנו למרות שויתרתי בשבילה על לצאת עם תאומות (לא מתחרט על זה), הגעתי אליה הביתה אך זה היה מלווה בדיסוננס גבוה מאוד. היא גם גרה רחוק ממני(עיר אחרת) וגם קטנה ממני בשנתיים וחצי.
במהלך החיים סיגלתי לעצמי חוק לא לצאת עם מישהי שקטנה ממני ביותר משנתיים. אבל עכשיו זה הרבה יותר בעייתי, מדובר על יולי, עוד בספטמבר אני בן 18 היא קטינה זה לא חוקי. אמרתי לעצמי, בינתיים הכל בסדר זה חוקי. גם מי יודע לאיזה סוג קשר זה יילך? אבל זה התקדם והפך לרציני מאוד, והאמת אחרי שהייתי מאוהב במישהי ארבע שנים והיא לא השתינה עליי, פתאום אני נמצא בקשר בריא מאוד. שני הצדדים מעוניינים באותה מידה, והיא? היא מדהימה, מקסימה, קצת אגואיסטית אבל לכולם יש פאקים כלשהם, אני שחצן ונרקסיסט,אני לא מסנן את מה שאני אומר ומחליט לפני שאני שוקל משהו, אז?!
הבעיה התחילה כשההורים שלה החליטו לא לאפשר לה להגיע לעיר שאני גר בה, אפשר לחשוב שהעיר שלהם טובה יותר?! והדרך שבה הם אמרו את זה, מעצבנים וצבועים. אימא שלה הצחיקה אותי מאוד כשאמרה"אנחנו כן משפחה מקבלת, וכן מודרניים, זה לא שאנחנו לא פתוחים או שזה נובע משובינסטיות אבל  הגבר צריך להשקיע יותר." הערת ביניים קטנה, אם זה לא משובניסטיות אז ממה זה דעעמט?!
כל סיפור הנסיעות הזה נבע מהודעה ששלחתי לה, היא כתבה לי שאימא שלה מרשה לה לבוא אם היחס יהיה שעל כל ארבע פעמים שאני אבוא אליה היא תבוא פעם אחת, חשוב לי לציין אין לי רישיון. בתגובה עניתי שגם אבוא עשר פעמים אם צריך, ואימא שלה לקחה אותי ברצינות.

אבל גם את המשבר הזה עברנו, ההורים שלה הסכימו שהיא תבוא, העמקנו את הקשר והכל טוב ויפה, חוץ מהעובדה שלשנינו קשה עם זה שהסביבה משגעת את המוח על זה שלא הגדרנו את הקשר ואנחנו לא נחשבים "זוג". ושוב עברנו עוד מפולת והגדרנו את עצמינו כזוג(פאקינג סוסייטי).
חוץ מזה עברנו גם משבר קטן של "זה באמת קשר רציני ושנינו מהסוג שלא רוצה את זה" אבל רצינו אחד את השני וגם את זה עברנו(קוראים יקרים, קחו בחשבון שפתרון של כל בעיה כזאת הוא הרבה יותר ארוך מהזמן שקוראים אותה). כל זה ואנחנו עדיין לא רבים.

האמת שכאן מגיעים חודש- חודשיים מדהימים נפגשים, נהנים, אני לאט לאט מתאהב והיא כבר מצהירה על אהבתה. זה משפט חזק "אני אוהבת אותך" ויותר ממה שקשה להגיד אותו קשה יותר לא להגיד אותו חזרה, אבל לא רציתי לשקר לה... אחרי עניין הבחורה שלא השתינה עליי, לקח לי זמן להתאהב שוב, אבל לאט לאט התאהבתי ואמרתי לה את זה(רק בלי עניין ה-אא"א). היא לא קנתה לי מתנה ליומולדת, אני לא מאשים אותה או משהו, אני באמת שונא את היומולדת שלי אבל עדיין תקני מתנה, אולי יום אחד תזרקי אותי וארצה לשרוף אותה או משהו?!

בחיים, כשטוב לך אתה צריך לשים לב מה לא בסדר... היא התלוננה לאורך כל הקשר שהיא מרחיקה אנשים, שהיא לא סגורה לגבי הרגשות שלה. כשהייתי איתה אף פעם לא הרגשתי ככה. אבל לפני שבועיים זה התפוצץ לי בפרצוף לראשונה. ואחרי חודשים של קשר איך אפשר בלי ריב ראשון?! זו הייתה שיחת טלפון נורמטיבית וקיטשית בשני בערב, מפה לשם אנחנו מדברים על הרגשות שהיא לא מצליחה לפענח "אני אוהבת אותך לפעמים וחושבת עליך יום שלם אבל לפעמים אני לא מרגישה כלום". האמת, די נמאס לי לשמוע והיא לא רצתה לדבר היא רצתה ווטסאפ ואני שונא ווטסאפ. וכשיש בעיות אני אוהב לפתור היא להדחיק(ברוב המקרים גם אני מדחיק אבל איתה הרגשתי מספיק ביטחון כדי לפתור). עברנו לווטסאפ, כמובן האישה קובעת. ואני לחצתי כדי לקבל תשובות ולהבין דברים שהיא בעצמה לא הבינה. למחרת ויתרתי על כל הלו"ז שלי כדי לנסוע אליה(אל תשכחו תקופת פיגועים מפחיד לצאת מהבית) והיא לא הסכימה, זה עצבן אותי והיא הייתה עצבנית ולבסוף נפגשנו ברביעי(כל רביעי היינו נפגשים, האמת עכשיו יום רביעי ואני די עצוב שאני לא איתה)דיברנו על הכל והגענו למסקנות, כל אחד צריך להתגמש קצת בשביל השני. אני קיימתי את הצד שלי, הייתי צריך לקבל את זה שלפעמים היא צריכה ימים של שקט והתבודדות, שאני לא לוחץ לקבל תשובות ולא מנסה לשאול את אותה שאלה משני כיוונים שונים. היא הייתה צריכה להודיע על ימים של שקט, ועוד כמה דברים לא קריטיים.


במשך שבוע וחצי חזרנו אל המסלול הנכון, חזרנו לדבר על העתיד קצת ועל החתונה של אחותי שתהיה באביב(היא הייתה אמורה לבוא איתי, ואני חייב דייט,יש כאן מישהי שפנויה במרץ?). אבל אז שישי הגיע, היא התחילה עבודה חדשה ואני בדיוק הייתי בחופש. היא בקושי דיברה איתי כל היום ואני כעסתי על זה, הרי רק לפני שבוע דיברנו על זה!!! אבל אני הייתי אמור לא ללחוץ אז התנהגתי הפוך לחלוטין ממה שאני מרגיש, אמרתי לה אחרי תשע שעות שלא דיברנו(היינו מדברים כל 3-4 בווטסאפ ופעם ביום שיחה בטלפון, בדר"כ כשחזרתי מהעבודה או היא מהבית ספר) ששכחתי מקיומה, והיא אמרה זה בסדר גם היא, גם זה עצבן אותי אבל אמרתי שטויות, עבודה חדשה וכאלה... למחרת כבר הבנתי שהמצב הרבה יותר חמור... בקושי דיברנו, היא הייתה עסוקה ובלה בלה בלה, בערב היא כבר אמרה שהיא רוצה לדבר איתי, הייתי במשחק של מכבי(חיפה) ולא יכולתי,אמרתי לה אחרי המשחק אך היא הלכה לישון. בראשון היא אמרה שהיא מצטערת ושהיא רוצה להשלים, אני ידעתי שמשהו לא תקין ומיד אחרי זה היא אמרה שהיא לא יודעת, הייתי עצוב, כועס וראיתי את הסוף מגיע בהפתעה.

יום שני הגעתי אליה, באיחור של שעה, היא התקשרה ולא עניתי(הפלאפון היה על שקט והשיעור נהיגה נגמר מאוחר) היא אמרה שהיא חשבה שאני מבריז לה כדי לפגוע(תודה על האמון ביץ') והסברתי לה את הסיבה לאיחור, דיברנו והיא נפרדה ממני, כל כך כעסתי שהיא דיברה על זה כאילו היא בסרט, "אתה הדבר היחיד בחיים הלא יציבים שלי, אבל זה גורם לי לאי יציבות אחרת" וכל מיני חרא כזה... התעצבנתי, הייתי מרוחק, הכנסתי סוכריית טיקטק אחת אחרי השנייה(אני מכור זה כמו סיגריות בשבילי) השתדלתי שלא לבכות אבל אז לרגע נשברתי והסתכלתי עליה, עיניים אדומות ודומעות, נלחמת בקול שלה. כשהמשפטים שלי הם "מאז הבחורה שהייתי מאוהב בה ארבע שנים(אמצא לה קיצור בהמשך) הבטחתי לעצמי שלא אלחם ולא אלחם גם עכשיו" "אני מבין שאת רוצה להיפרד אבל אני לא מבין למה היית חייבת להתנהג כמו שהתנהגת ולהתעלל בי רגשית בצורה כזו". לא מצטער על זה אבל נשברתי, התיישבתי ואמרתי לה לשבת לידי. התחבקנו השפתיים התקרבו, אפשר לשמוע את פעימות הלב, אני כבר דומע והיא בוכה, אפשר ממש להרגיש את הנשימות אחד של השני, האם נשיקה בדרך?
לא!
מזל שהיא הזיזה את הראש, זה היה מבלבל הרבה יותר. השיחה די נגמרה ולא קיבלתי שום תשובה לשאלה למה חוץ מ"עוברת עליי תקופה קשה" אבל תסבירי למה!??!!?!? גברים לוגים נשים רגשיות את לא יכולה להגיד שאני מדהים והפרידה לא בגללי, אם עוברת עלייך תקופה קשה אני אעזור, הרי אני "מדהים" כל כך.

שאלתי אם ללכת או להישאר, היא לא הייתה מסוגלת להחליט ואני הייתי די קפוא במקומי, אחרי כמה דקות של שקט וכל אחד רוצה שאני יגיד שאני צריך ללכת היא נשברה אבל אמרה שהיא רוצה רק לשכב איתי על המיטה ולהתחבק(נצלנית). אני הסתכלתי עליה בעצב ונשכבתי, היא נשכבה מיד אחריי והתחבקנו, אחרי דקה בערך היא קמה ושאלה איך אני נותן לה לנצל אותי ככה, עניתי שאני אעשה הכל כדי לשמח אותה קצת(התכוונתי לזה). תוך כדי החיבוק החברה שלה, התקשרה ושאלה בקול מספיק חזק כדי שאשמע אם היא כבר נפרדה ממנו(אחד משני הדברים שגרמו לי להבין מבעוד מועד שהיא רוצה להיפרד, השני זה שהיא הסכימה לבייביסיטר למרות שקבענו להיפגש בשני עוד לפני יום שישי)רק שים שאלה אותה אם היא רוצה להחליף אותה בבייביסיטר, היא לא יכלה והן קבעו לדבר בשמונה וחצי, חצי שעה אחרי שהבייביסיטר התחיל. מתחבקים, קרובים כל כך, זה היה בלתי נמנע, נשיקת פרידה.

נשיקות פרידה יותר נכון,
הערת ביניים חברים יקרים, אחרי שבכיתם שעה יש לכם טעם רע, ריח רע, השפתיים יבשות וזה לא מצב לנשיקה אידאלית על אף הרומנטיקה.
לאחר מכן התיישבנו והיא אמרה שהיא מצטערת על הכל, אמרתי שזה בסדר ואני רק רוצה שיהיה לה טוב.
כבר היה בלתי נמנע והיא רצתה לצאת לבייביסיטר. חיבוק אחרון בעמידה, שאלתי דבר אחד, האמת רק כדי לגרום לה להתחרט אולי:"את יכולה לדמיין אותי עם מישהי אחרת?" עם הראש סימנה שלא והגניבה נשיקה אחרונה, יצאתי. נפרדתי מאחיה הקטן והחמוד כאילו זה עוד יום רגיל. ואבא שלה אמר "ביי בינתיים" עם חיוך ניצחון, עניתי "ביי בינתיים בעצב". יצאתי ופרצתי בבכי.
עליתי למונית, סיפרתי לאמא כדרך אגב שנפרדנו, הגעתי הביתה, בדקתי שהיא חזרה מהבייביסיטר וביקשתי מחברה שלה שתבדוק שהיא בסדר ותהיה שם בשבילה. קצת וויסקי ולא הצלחתי לישון.

קמתי לעבודה יום שלישי, דיברתי עם אבי(שחי בחו"ל) בשיחת ווטסאפ והוא הזכיר לי משפט מדהים שלא "נשים כאלה סתומות שהן לא מבינות אפילו את עצמן". בעבודה רק עובד אחד שם לב שמשהו לא כשורה אבל בטענה לעייפות וששתיתי אתמול הוא הבליח את זה.חזרתי הביתה ודיברתי עם אבי עוד, גם עם רוני(החברה שהזכרתי מאה פעמים) והאמת היא ניחמה אותי, היא עצבנה אותי קצת ואמרה לי שהמצב שלה קשה יותר ובלה בלה בלה(לא היתי במוד להקשיב לאחרים) גם אמרה שהיא רבה עם ים ורציתי שהיא תהיה שם בשבילה, פשוט בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי המוווווון עד ששתיתי עוד וויסקי ונרדמתי.

היום קמתי עם תחושה קצת יותר טובה, אמנם גב תפוס והודעתי בעבודה שאני לא אבוא אבל בכל זאת, ראיתי סדרה שהיא המליצה לי עליה(שלדעתי היא לקחה משם את משפטי הפרידה) והלכתי לאורטופד שאמר לי לעזוב את העבודה, חיפשתי בגד כי אני כבר בעיר אז למה לא וחזרתי הביתה להמשיך את כתיבת הפוסט הראשון שלי.

אני עדיין שבור חברים, אבל באמת רוצה לפרוק פה הרבה. אני מאמין שאצא מזה בקרוב, אני כבר מחייך.
ד"א זו שאהבתי המון זמן בפולין אז יצא טוב כי לא אפול ואתקשר אליה.
תודה שקראתם(אם בכלל אגעתם עד לפה)!