דווקא בצבא, אמורים להבין את המצב. אם חייל מקבל שתי פקודות סותרות: הרב"ט פוקד עליו: ימינה פנה! והרמטכ"ל פוקד עליו: שמאלה פנה! האם עליו לפנות לימין או לשמאל?
אז איך לא מבינים שם, שאם ריבונו של עולם אומר להם לגדל זקן, וג'וק קטן, שבמקרה קוראים לו רמטכ"ל, פוקד עליו לגלח את זקנו, איך יציית לג'וק, ולא לבורא עולם?
ואף על פי שהמפקד לא מאמין שיש בורא לעולם, זו בעייתו, כי החייל כן מאמין. ולכן ההכרעה ברורה, למי יציית החייל הדתי. ורבותיו כבר הביעו את דעתם. ואם כן, לא נצטרך לעמת את החייל עם פקודה מפורשת מריבונו של עולם. הבה נפשט אותה: אם רבו של החייל מורה לו לפנות ימינה, ורמטכ"לו פוקד עליו לפנות שמאלה, על החייל לציית לרבו ולא לרמטכ"לו. ובעצם, עם גיוסו של חובש כיפה לצה"ל, בעצם חבישת הביפה יש הצהרה מפורשת: אני מציית לבורא, ולא לברואיו (במקרה של סתירה בין הפקודות). ואתם עוד רוצים שחרדים יתגייסו לצה"ל, אך עושים השתדלות מפורשת שגיוס זה לא יקום ולא יהיה. בראותנו טפשות כזאת בראשם של מפקדי צה"ל, אין אנחנו יכולים שלא להזכר בפסוק: אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר.