פרידות ושינויים
התמודדות עם השינויים שמתרחשים במעבר מהבית לגן היא אחד האתגרים המורכבים שבפניהם עומדים הילד וההורים. כל אחת מהפרידות בילדות מהווה תשתית ליכולת הילד להתמודד עם פרידות במהלך התפתחותו. עדנה כצנלסון בספרה "דיאלוג עם ילדים" מדברת על פרידה ועל שינויים בחיי הילד. לדבריה, לתהליך הפרידה יש חלק מכריע בהתפתחות האדם. בתהליך זה יש התנתקות זמנית או קבועה מדבר מוכר ויציאה למקום חדש, למפגש אחר ולהתנסויות אחרות. הבית המוכר לילד מהווה בשבילו קן המעניק בטחון, שייכות והגנה, ולעיתים פרידה ממנו נתפשת כמפחידה. בהתאם לכך בזמני מעבר בחייו של הילד בתחום אחד (לדוגמא: כניסה למסגרת חינוכית חדשה), מומלץ לספק לו את מירב היציבות והעקביות בתחומים האחרים בחייו.
בעת פרידה של הילד מהוריו בשעות הבוקר חשובה החזרתיות הטקסית והמעגלים הקבועים של מפגשים ופרידות. כך מתאפשר גיבוש תפיסת המחזוריות של פרידה ופגישה מחודשת ותחימת גבול זה באמצעות הסבר מה יקרה לאחר מכן. הדפוס המחזורי מפחית תופעות של חרדה ומחזק את האמון של הילד בהוריו. בתהליך מקביל לכך: תחושת האמון של ההורים ביכולתו של הילד להסתגל למסגרת חדשה חיונית גם היא לתהליך. ישנם מצבים בהם החשש של הילד מפרידה נובע מחשש פנימי של ההורה, אותו הוא משדר לו מבלי להיות מודע לכך. במצבים אלו, דבר שיכול להקל על הילד ועל ההורה היא מידה של אוטונומיה שתאפשר לו לתפקד ולהתאקלם מבלי שיהיה מושפע מרגשות שאינם שייכים לו. מבחינה פילוסופית כל הורה יכול לבדוק עם עצמו האם הוא רואה בתהליך הגדילה שלב מבשר טוב או דבר מפחיד ומאיים.
לסיכום: התמודדות זהירה וקשובה בשלבי המעברים בילדות מהווה מודל לחיים לגבי אופן ההסתגלות לשינויים ומכאן חשיבותה הרבה. אין אנו יכולים להגן על ילדינו מפני החיים ואל לנו לשאוף לכך. מחובתנו לחנך ולהדריך את הילדים לצאת אל החיים באומץ ובגבורה.