"וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה; וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה, כָּל-הַלָּיְלָה" (שמות, יד, כ).

כשבני ישראל בורחים מפני המצרים לאחר שפרעה מאפשר לעם העברי לצאת מארצו, חוצצים בין שני המחנות עמוד ענן ועמוד אש המונעים מהרודפים להשיג את הבורחים.
לכן נאמר בפסוק: וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה, כָּל-הַלָּיְלָה.
במדרש שבמסכת "מגילה", י, עמ' ב נאמר: ... בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?
ושואלים כאן המפרשים: מדוע חס הקב"ה על המצרים כשעומדים לשקוע במצולות, מדוע חורה לו שהמלאכים שרים?
תשובה על כך אנו מוצאים במסכת "סנהדרין", צה, ב שם מסופר כיצד השמיד הקב"ה את מחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף איש מחילות סנחריב שניסו לכבוש את ארץ ישראל, ועוד נאמר שם ששירת המלאך היא זו שגרמה למותם.
והרי אנו יודעים שהקב"ה העניש את המצרים לפי העיקרון של "מידה כנגד מידה" לאורך כל עשר המכות ואף בהטבעתם של בים סוף, וכשם שהמצרים השליכו את התינוקות העבריים ליאור, כך גם הקב"ה עשה למצרים והטביעם, מידה כנגד מידה.
לכן אין מקום כאן לשירת המלאכים, כי במעשה טביעתם פועל לבדו הקב"ה על פי מעשה ידיו.

שבת שלום.