(סיכום מתוך "מעיין השבוע", פרשת כי תשא)

בפרשת השבוע קוראים אנו על "חטא העגל", ובאותה נשימה קוראים מייד לאחר מכן את הפטרה על פרה אדומה".
אין זה מקרה ופרשת הפרה האדומה באה לתקן את החטא הנורא במעשה העגל.

ורש"י היטיב להסביר את יחסי הגומלין בין הפרשה להפטרה המדוברות: "תבוא האם (הפרה) ותקנח טינוף בנה (העגל)".
ויש להבין, על מה הייתה תביעתו של הקב"ה נגד חטא העגל? לא על עצם המעשה, לא בגלל העבודה הזרה כי אם בשל קשיות עורף העם!
העם סירב לשמוע לקב"ה. משה רבנו נעלם... כיצד יסתדרו בני ישראל שנמצאים במצב מאוד לא נעים? אין הם אהודים, וזה בלשון המעטה לעמים שסביבם. לכן העדיפו עגל מזהב שינחה אותם להנהגה מסוימת של הבורא שיחלץ אותם ממצבם הקשה.

קשיות העורף של העם התבטאה בכך שעוד באותו יום בער ההר (סיני), מַן ירד עליהם לאוכלו, ומַן זה האכילו את עגל הזהב, כך מסופר במדרש. אז כשרואים, מחד את השגחת הקב"ה הנעשית מתוך אהבה לעם ישראל, ורואים, מאידך את העם מפנה עורף למי שמיטיב עימו ומעדיף ליצור לעצמו את הישועה בצורת עגל, מבינים מהי קשיות עורף.

הפרה האדומה היא התיקון, מידה כנגד מידה כנגד חטא העגל. כשם שבשרירות ליבם הלכו בני ישראל לקיים את מעשה העגל, כך גם קיימו את מצוות ה"חוקה", חוקת הפרה האדומה. זוהי גזירה ואין לאף אחד רשות להרהר אחר גזירה זו, וגם אם איננו מבינים את מהותה, אנו משועבדים לבורא עולם ומקיימים אותה ככתבה וכלשונה (בזמנה) ומתעלמים מתהיות פנימיות וחיצוניות.

כמו בכל פרשה ופרשה גם כאן ישנו לקח לדורנו. מצבנו כדור המדבר. נבוך ומבולבל, מוקף שונאים מכל עבר, ובכל זאת מוגנים ונשמרים בנסי ניסים בחסדי השם...
שתמיד נזכור ונדע שיש רק דרך אחת וכתובת אחת לכל בעיותינו...