(מתוך "מעיין השבוע", פרשת תצווה)

מכנה משותף קיים בין פרשת השבוע- תצוה לבין סיפור מגילת אסתר.

בפרשת תצווה משה רבינו מקבל ציוויים  בעניין בגדי הכהונה, הכתרתם של אהרן הכהן ובניו קרבן התמיד ומעשה הקטרת הקטורת.

אם נתבוננן בדברים הנאמרים, נווכח ששמו של משה רבינו לא מוזכר אפילו פעם אחת בכל הפרשה.
גם סיפור מגילת אסתר הינו רצף של מקרים פלאיים הנעשים על ידי הקב"ה, אבל שמו אינו נזכר כידוע אפילו פעם אחת.
אם כן כיצד ניתן להסביר את הדברים?

הפתרון נמצא כנראה בסיפור מהגמרא, בו נאמר שרבי יוחנן שמע דבר הלכה מפי תלמידו רבי אלעזר שלא טרח לציין שנאמרו מפי רבו. ולכן הקפיד רבי יוחנן על התלמיד. אמרו לו: כשם שיודעים כולם שתורתו של יהושע בין נון היא מפי משה רבינו, כך כולם יודעים שתורתו של רבי אלעזר היא משלך.

החידוש הגדול והבולט במגילת אסתר הוא, שהניסים הם חריגים ומוכרח שיהיו בהתערבותו של הקב"ה.
הכול זורם בסיפור המגילה, כביכול בדרך הטבע, ובכל זאת הבורא מנווט מלמעלה.
לכן אמרו בגמרא במסכת ירושלמי שניסי הגאולה יעמידו בצל כל נס אחר ויאפילו על כל המועדות האחרים, ואולם לקח פורים הוא שגם הטבע מתנהל בידי הבורא, אין שום דבר שאינו מנווט מלמעלה, ולקח זה תקף לעולמי עד.