הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
רגיש_מדי

רגיש מדי


כשאני חושב מה החוויה הראשונה שלי כילד , שהוזכרה המילה "ילד רגיש". עולה סיפור שלא רק שלא סיפרתי, אלא שחשף בפני את עצמי בשיא היופי , הפשטות והאמת . ברגע אחד שמגדיר אושר.

שש וחצי בערב חושך, קצת לפני המקלחת , בספסל השכונתי ,אני בוהה בכוכבים ומבקש קצת השראה ,למרות שאין לי מושג מה אספר היום, אני  מרים עיניים  לשמים  ,ומבקש מהילד לידי עם הקול הרועם  להודיע : סיפור ילדים, להגיע  כולם!!! הוא מתחיל !!! ולפתע, מתוך הרעש הגדול, כולם מפסיקים לשחק. עוזבים הכול,  ועשרות  ילדים מתאספים , מפנים מקום האחד לשני ומתיישבים בדומיה במעגל גדול, ומקשיבים.  ואני מתחיל לספר בקול  בטוח ושקט...  תמיד פנטזיה , תמיד בארץ רחוקה . תמיד הסיפורים פתלתלים ומשלבים תמונות וחוויות מחייהם של הילדים המקשיבים בעיניים בוהקות הגומעות  כל מילה. זכרתי תמיד את כל הילדים  בשמם, בסיפוריהם, כאילו היו שלי . אהבתי אותם ,הרחתי אותם , ידעתי לפי הקול והבעת פניהם מי עצוב ומי זקוק לסיפורי יותר היום. הייתי בן שש, כשהמצאתי סיפורים לילדי השכונה  ממש קטן ,אבל הייתי בטוח בחושיי הרגישות שלי שתמיד יובילו אותי נכון בדרך הביתה .וכשאספה  אותי אימי לבסוף הביתה ,תמיד ביקשו הילדים שאשאר עוד קצת . ואני תמיד הבטחתי שאמשיך מחר. את המילה "רגיש" כמובן, לא הכרתי , בעיני עצמי הייתי רק מספר הסיפורים.    
אני היום אבא לילד רגיש. ולומד רגישות מהי .כל יום מחדש, מתפעם ממנו . לפעמים נדמה לי שאיבדתי קצת רגישות, או שאינני רגיש כלל, מחוספס משהו. הפכתי להיות תלמיד שלו , וככל שאני שקט , מקשיב ושותק, אני מרגיש שאני לומד וחוזר אל חושי ...
מאז אותו סיפור ילדות, בגרתי כמובן, אבל, היכולת לטפל לספר , לדמיין ולשיר מול קהל גדול לא נעלמה ואני עושה  זאת בלי פחד , וגם נהנה מזה , אבל תמיד עם הכנה מסוימת, עם איזה קו מנחה .שלא כמו בסיפור הילדות שנתתי לחושי לקחת אותי באמונה שלמה שהם יודעים לאן הם מוליכים אותי . סמכתי עליהם לגמרי . אהבתי את היופי והמסתורין שבלא נודע הזה ולא נזקקתי להכנה . והכי חשוב , לא פחדתי מכישלון. כי כל מהמורה כזו הייתה רק עוד טיול  שתמיד ידעתי איך לצאת ממנה. סמכתי על חושי לגמרי. כבוגר ,רק כשנולדו ילדי חזרתי להקשיב. לא לשמוע . ממש להקשיב .ללכת אחר חושיי  שוב.
הרגישות נתפסה אצל בני דורי כתכונה שלילית , כמכשלה שצריך להתגבר עליה .לא כמעלה שיש לצמוח ממנה , כמקפצה לחיים ,כתכונה נפלאה שהופכת את החיים עשירים בצבעים בטעמים וברגשות, ובטח לא כתכונה שיש לבנות סביבה את החיים , אלא כתכונה המאמללת אותך.
"החיים הם קשים , לכן צריך להיות חזקים כדי לשרוד אותם ". זו הייתה המשוואה של בני דורי ,אמונה שיוצאים אתה  לחיים . שנלקחה מבני הדור הקודם , שהיה מסכן ואומלל הרבה יותר . אסור  היה לו לדבר על כאבו ואם ילד הראה את רגישותו הוא היה נרמס.
יש דרך אחרת לגדל ילדים . וגם לחיות את חיינו שלנו . כל האמונות שגדלנו עליהם , בוודאי גרמו סבל רב גם להורינו ,שגם הם ירשו אמונות אלו ושתקו. כדי לא להוריש  את האמונות הללו לילדינו , ולחיות חיים מלאים וטובים עלינו לשחרר את האמונות שהטביעו בנו הורינו, מורנו ,חברנו, ולהניח בצד את התינוק האומלל שבנו, ולהתחיל ולחיות  את החיים באמונה גדולה  ובעיקר באהבה ובנתינה, בידיעה שרגישות היא בעיקר מתנה גדולה מאוד.
.
 


מה דעתך על רגיש מדי ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת להביור ב 20/12/2013 08:17 ( הפרופיל שלי ) מרתק. אשריך שנחנת בכשרון שאפשר לך לתת ולשמוח בנתינה. ערכו של אדם אינו נמדד בעושר שצבר לעצמו, אלא באושר שהוא מעניק לזולתו (אני כותב בלשון זכר, אך כוונתי היא באותה מידה גם לבנות חווה). למרבה הצער, גם בימינו הצורך להיות חזקים כדי להתמודד עם אויבים שָׂריר וקיים. עם זאת, אין סתירה בין חוזק לרגישות ושתי התכונות יכולות לדור בכפיפה אחת. תודה על סיפורך היפה (אני מבין שהוא אמיתי) ושבת שלום.תגובה לתגובה

ידוע כרגיש,מדי
נכתב ע"י שלמה
בתאריך: 19/12/2013
שלמה קובי בן 52

49 מאמרים | 124422 כניסות
דירוג המאמר
61%
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!