רגע של מחשבה לעצמי להתרכז ולתכנן לי את היום בזמן שאני מתלבשת ומתארגנת לעבודה. הבת שלי מסתובבת בבית ודי צמודה אלי בבוקר, אבל המחשבות באותו רגע הן רק שלי.

רגע של חופש, אחרי שהקטנה נכנסה לגן, אני יוצאת לרחוב ב"ידיים ריקות", לבד. צועדת אל תחנת האוטובוס, מחשבת כמה זמן ייקח לי עוד להגיע לתחנה, רגע שלי עם עצמי.

רגע של התעוררות, כשאני מגיעה לעבודה, מניחה את התיק ומדליקה את המחשב, הרגע בו אני מתיישבת על הכיסא עם כוס של משהו חם לשתות, עד שכל המערכות יעלו אני שוב עם עצמי.

רגע של ציפייה, בדרך חזרה הביתה, מחכה כבר לראות את השובבה, מחכה שהחצי יחזור מהעבודה ויחבק אותי. כל אחד עסוק בדרך שלו ואני ברגע שלי לבד עם עצמי, מחכה כבר ל"בלגאן הרגיל של הערב".

גונבת לעצמי רגע אחרי שחזרתי הביתה, הקטנה כבר רצה בבית ועסוקה בעיקר בלהרוס אותו, אני בורחת אל חדר האמבטיה להסיר את האיפור, לשטוף פנים עם הסבון הנעים שלי, להסתכל על עצמי במראה ולחייך. עם הורדת שכבות המייק אפ והמסקרה אני מורידה את הלחצים של העבודה. "משנה צורה" מאישה עובדת לאימא.

והגרנד פינאלה שלי, אחרי שהקטנה נרדמת, הכוס כבר מחכה לי עם הכפית והסוכר. מה אשתה הערב? תה? קפה?, הפתי בר כבר פה ליד מחכה שאטבול אותו במשקה היומי שלי.

מתיישבת מול הטלוויזיה או מול הלאפ טופ, לפעמים עם שניהם ביחד. אני לבד עם עצמי, בדיוק כמו שרציתי. נושמת עמוק, מרוקנת את הראש, לוקחת לגימה ונרגעת.

אני לא צריכה תירוצים, אין לא צריכה סיבות למה אני צריכה רגעים קטנים לעצמי.

24 שעות יש ביממה, כל כך הרבה רגעים וכמה שרק נדמה לי שאין לי זמן לעצמי, הרי שכל היום הוא שלי ואני בוחרת מה יהיה בו ואיך הוא יראה, אני בוחרת ברגעים קטנים של אושר.