הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
רוב_תודות_יוקר_המחיה

רוב תודות יוקר המחיה


צריך תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, או לפחות על הטיפות שנשארו בה...
איבר המין הגדול ביותר ביחס לגוף שייך לחיה שלעולם לא היינו חושבים עליה, כמובן שהחיות הראשונות העולות בדעתנו הם פיל, ליוויתן ג'ירף או בעצם, כל חיה אשר גדולה מספיק כדי לתת את הרושם של החיה עם איבר המין הגדול ביותר, כמובן ביחס לגוף, אבל ההיגיון מלמד אותנו אחרת.
אם רגע נחשוב על דרך הטבע, שהרי הטבע – תמיד צודק, נשים לב שלכל דבר יש סיבה הגיונית. לפחות מבחינת מראה חיצוני. הסינים ודומיהם , "ליכסנו" עיניים לטובת הגנה מפני החזר האור מהשלג לפני עשרות אלפי שנים בסיביר הקרה, לעומת זאת, כהי-העור באפריקה החמה,  נאלצו לייצר יותר מלאנין כדי להשחים את העור ולהגן עליו מפני קרני השמש, בפעולה המוכרת לנו יותר בשם שיזוף.
אבל לעומת זאת, העם היהודי לא ניחן בשום פרט אשר מייחד את מקומו. את האחריות לחוסר ייחוד זה לוקחת על עצמה גלות של אלפיים שנה. אך גלות זו מראה את חן-ערכה בצורה שונה.
העם היהודי בכל המקומות בעולם "ידוע" או לפחות מזוהה כעם חכם פיקח וערמומי, האנטישמים טוענים שמטרת היהודים היא השתלטות על העולם, ובנוסף, לכל אורך ההיסטוריה שמענו על יועצים מדענים סוחרים יהודים, שתמיד עלו בערכם על השאר. אז כנראה שהיהודים ניחנו בכוח המחשבה במקום עיניים מלוכסנות, עור כהה או פרט זיהוי חיצוני.
זוכה פרס נובל, פרופסור אהרון צ'חנובר, הביע את דעתו לגבי תפקיד הגולה ביצירת ה"מוח" היהודי. לדעתו, עצם הגולה, שלא נתנה ליהודים מנוח להקמת עסק מוחשי כגון חנויות, בתי מרחץ, מאפיות  וכדומה מחשש להתפרעויות אנטישמיות, סילוק פתאומי או גזירות חדשות, גרמו ליהודים להשקיע את מלוא מחשבתם לעסקים אשר עיקרם הוא מחשבה, שאותה יוכלו לקחת מארץ אחת לחברתה. לכן, השקיעו אותם יהודים במקצועות כגון, מסחר, משפטים, רפואה, לימוד תורה ומקצועות חופשיים. במשך אלפי שנות גלות, אלפי שנים של התמחות במקצועות אלה, כעורם של שחומי העור ומלוכסני העיניים, התחדד מוחם של היהודים כהישרדות מפני גלות ומעבר בלתי צפויים.
אך כעת, חיים אנו במדינה אשר הרוב הוא יהודים, מדינה אשר אין לאנשים חשש לפתוח עסקים, וכביכול אנו מאבדים את הכוח הבלתי נראה שדחף אותנו עד כה, הכוח שדחף אותנו להישרדות. אם בעבר הכוח שדחף אותנו להישרדות וגרם לנו להשקיע את מירב המאמץ במקצועות חשובים היה הגלות, אז מה בעצם הכוח שדוחף אותנו עכשיו להישרדות? איך כרבע מכלות וחתני פרס נובל בעולם הם יהודים? מה הכוח שגורם לנו להיות המדינה השנייה בדירוג כמות האחוזים של סטודנטים? איך אנחנו מדורגים במקום חמש-עשרה בעולם במדד הפיתוח האנושי אם אנחנו מדינה במלחמה מתמדת ומדינה שהדת נמצאת בחלק ניכר מתושביה, שהרי מלחמה ודת הם מאפיינים של מדינות פחות מפותחות בכמה דרגות מהרמה שאנו נמצאים בה.
אם עכשיו נזכיר לדוגמא כמובן ,את יוקר המחיה בארץ , יהיה מי שיקשר את זה לקושי מקביל לגלות? רוב הסיכויים שלא. ובצדק, זה באמת יישמע הזוי להגיד שבארץ שלנו מקובל שבחור יתחיל לחשוב על דירה בגיל 23 כדי שיהיה לו מספיק רק כדי לממן את ההלוואה לדירה בגיל 30. ומי הזכיר ילד? אולי עוד עבודה תעזור, אפשרי, אבל לא להרבה זמן. אז אנחנו נאלצים לחשוב, לחשוב איך לשרוד במציאות של חיים ברמה שגדולה עלינו במידה אחת. ואנחנו חושבים וחושבים וחושבים כי מתי שהוא בדרך, ממחשבה אקראית או חלום בהקיץ זה נהיה מחשבה קבועה, וממחשבה קבועה זה כבר קורם עוד וגידים ומכאן זה כבר נהיה מטרה. ישראל מדורגת במקום השלישי בעולם ביזמות, במקום השני בעולם באיכות ההשכלה האוניברסיטאית ובמקום הראשון בעולם בהשקעות במחקר ופיתוח. בישראל מספר המהנדסים לנפש הגבוה בעולם,  מספר החברות בנאסד"ק הגבוה ביותר מחוץ לצפון אמריקה ומספר חברות הסטארט – אפ הגבוה ביותר מחוץ לעמק הסיליקון.
 
ישראל היא מקור הפיתוח וההמצאה של מוצרים נוספים רבים, שהיום קשה נשמע קשה מאוד להסתדר בלעדיהם. המוח הישראלי לא מפסיק לחשוב על פטנטים, ומידי שנה נבדקים במכון התקנים כ-250 אלף פטנטים! המצאות ישראליות רבות משתתפות בתחרויות ובירידים ברחבי העולם. המחשבה שמעסיקה אותנו כניסיון הישרדות ועוד בגדר חלום ממשיכה לחדד את מוחנו בלית ברירה. אבל עדיין נשמע הזוי.
ואם עכשיו נזכיר לדוגמא כמובן, את תקציב הביטחון, למשל, שמהווה חלק נכבד מעוגת התקציב דלת הקלוריות של המדינה האם יהיה מי שיקשר את זה לאיכות החיים פה בארץ? כל אחד מאיתנו שמע בעבר אזרחים אשר חזרו לישראל בתום תקופה ארוכה בארה"ב, או בכל מקום אחר ומספרים שתמיד פה יש הרגשה שונה. הרגשת ביטחון, עם כל האבסורדיות. אולי זה בגלל שבכל זאת, זה הבית שלהם, ואולי לא. אם נפתח את ברז היצירתיות נוכל לקבל לגימה מכובדת ממחשבה טיפה יוצאת דופן. יכול להיות, שהיות ואנחנו נמצאים בצרות גדולות יותר בנוגע לביטחון, צרות כמו חטיפות, מטחי אש על תלמידים בבתי ספר, כליאת ילדים במשך עשרות שנים במרתף זה שלב שדילגנו עליו ב"זכות" הטרור, בכל מקום יש מאבטחים, בכל מקום יש אנשי צבא, לשעבר או עדיין. אולי כל זה נותן לנו הרגשה של ביטחון, או אולי העובדה שלכל אחד מאיתנו יש חבר שנהרג או נפגע בפעולות טרור, אולי בגלל ימי הזיכרון, טקסי יום השואה, תהיה לנו תמיד הרגשת ניחום שמטפחת ביעילות ובהתמדה הרגשת אחווה, כי לא בכל מדינה אתה מצליח לעמוד בתור לביטוח לאומי ולמצוא נושאי שיחה ועניין עם אנשים שפגשת לראשונה, ולשמוע משכנתך בתור שאפילו ביום הראשון שלה בארץ, היא הרגישה בטוחה לתת לילדיה לשחק בגן הציבורי ללא חשש, הרגשה אשר בארה"ב גם כעבור חמש עשרה שנה היא לא הצליחה לקבל. וכמובן לסיים את השיחה כאשר אתה כבר מכיר את רוב בני משפחתה בשמות ועוזר לה להחליט אם לשלוח את הבן לקרבי או לא. וכמובן שתחליטו שקרבי , כי זה הכי .
המאמר לא בא לטובת המחירים הגבוהים, אני לא טייקון במסווה או מקורב ל..., אני פשוט מסתכל מזוויות שונות על כל המאבק שהיה ושמתעתד ככל הנראה שוב (ושוב, ושוב, ושוב) להגיע. אני לעומת זאת גם לא התרגשתי או נפעמתי מכל ה"ביחד" של המאבק, זה נחמד, זה מעודד וזה יפה במבט המסוק של החדשות. בסך הכול המאבק פה הוא על כסף, וכסף מכובדיי, הוא המכנה המשותף של רובינו המוחלט. אני משער שאם הייתה בידי הממשלה תרופה נוגדת מוות גם אז כולנו היינו מתאחדים למאבק, כי גם הפחד מהמוות הוא מכנה משותף לרובינו. מה שכן אני אהבתי לראות, זה את ההתייחסות למאבק, הקמת וועדות מאנשים מכובדים, שרי ממשלה שבאים כדי לשמוע, יד חופשית להביע דעה, אמנים שהופיעו בהתנדבות ובעצם ההרגשה שכל אחד רוצה לעזור.
אז דרך הטבע היא לאתגר את העם המיוחד שלנו, הפעם זה ביוקר המחיה במקום גלות של אלפיים שנה, קטן עלינו. לא תמיד זה טוב לנו או נראה לנו בסדר, אבל הטבע תמיד צודק. ולכן הטבע, בניגוד להיגיון, נתן את איבר המין הגדול ביותר לדורבן , כי גם לגברת דורבנית יש קוצים מאוד מאוד ארוכים מאחורה, ובלי עזרה מהטבע מר דורבן לא היה מצליח להגיע.
 
 
 
 
מאמר זה טרם דורגמרתקמענייןנחמדסבירגרוע


מה דעתך על רוב תודות יוקר המחיה ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

ידוע כיוקר, מחיה, יאיר, לפיד, כלכלה