אבי לימד אותי לדבר קצר עם אנשים לא מעניינים , ובלי מודעות לעצמם. אך כמה שניסיתי להיות נחמד ולהגיע ליעדי ולחברותא שלי , התברר לי שהכיוון שונה בתכלית. האיש היה מכוונן כולו לשלוח אותי לסמינר.
האם אתה אקדמאי? מה אתה עושה ,מה האישה עושה ? אתה רציונלי או רוחני ?ופה החלטתי לא לתת לאיש הזה להמשיך לחיות את חייו  כאילו את הכול  אפשר לקטלג  לשתי מגירות . הוא הסביר שיש שתי סוגי סמינרים , אחד של אקדמאים  ,אנשים "ברמה " ,כך טען, וסמינר עממי יותר של אנשים פשוטים ורוחניים . זה הרתיח אותי . למרות שלא היה אכפת לי להשאיר אותו בבורותו ולסגור את הטלפון , בכל זאת החלטתי לקחת אותו למסע קטן .
"אני מאמין בבורא עולם ",כל ילד קטן מבין את זה בחושיו ,אמרתי. עם זאת, אני אדם משכיל וחושב , וגם רוחני מאוד . הייתה שתיקה בצד השני של הקו . תראה הוא אמר , אתה נשמע לי אדם אינטליגנטי מאוד, אולי תלך לסמינר של האקדמאים ? למה ? אמרתי , למצוא כלה ? כבר יש לי . השכל של האקדמאים  לא הוביל אותם רחוק מדי ,אם הם מחפשים ישועה אצלך . אני חושב יותר בכיוון העממיים, מה אתה אומר ?שם יהיה יותר נחמד , לא ? כמה רוחניות יש שם ? או  שהם רק  עושים על האש וזו הרוח היחידה שיוצאת מהם ? הוא צחק , זה היה המקסימום שהוצאתי ממנו .
הוא פתאום הבין שאין לו בדיוק לקוח לסגירה .
אחר כך הייתי קצת עצוב ,לא עליו אלא עלי . שאולי התנשאתי עליו קצת .אבל הזילות הזו של הניסיון של החזרה בתשובה הוא פאתטי בעיני .  אחר כך חשבתי שהדרך הזו היא כל כך ישראלית ומתנשאת כשלעצמה , להיות רק עם אנשים שדומים לנו. ולא להיפתח כלל. אינך לומד דבר ממילא. ומקבל חיזוק ממי שדומה לך .
מה שהכי דורש ריענון ומודעות הוא עניין דברור הסמינרים. הדרך הזו כל כך זולה ומיותרת , ולא נכונה .חזרה לחיק היהדות ,הקמת בית יהודי ,פתיחה  של ספר תורה וקריאה מחודשת בו , ובטח עשיה של מצוות בשמחה ולאורך זמן לא תעשה כשהדרך היא  כל כך לא מודעת .
יהדות ,היא מסע של עצמנו אל עצמנו ,לאט, בעדינות ,בשבירת החומות שנבנו במשך שנים .בקבלה של הרציונל שבנו , וברוחני שבנו ,ואני מאחל לכולנו שנפגוש אנשים מודעים,  מוארים, שיודעים להשיט סירות ואניות  גדולות, ולא מפחדים מהרציונל ובטח לא מהרוח.