שוקו חתול חד עין, בן שנה ומסורס, נעלם מזה 5 ימים ולילות.
בלעה אותו האדמה.
דאגתי לו והוא חסר לי בבית. מיקו אחיו האפור היה אומלל.
הערב... בעוד אני נועלת נעלי ספורט ומתכוננת להליכה ספורטיבית של ערבית, פתאום משום מקום, אדון שוקו עומד מולי.
אני בשוק: שוקו... איפה היית? התגעגענו אליך, למה נעלמת לנו? ועוד שאלות שנותרו ללא תשובה.
ושוקו השחור, חתול אלפא, מביט אדיש... קול לגמרי לא מיילל ולא ממצמץ. מביט באדישות בכלי האוכל שהגשתי לו.
באותו הזמן, מיקו פותח זוג עיניים צהובות וגדולות מסתכל ולא מאמין. התקרב וריחרח ושוקו... לא מגיב, אדיש... קול...
הרמתי אותו וליטפתי אותו, הוא נאבק לרדת ותוך דקה יצא והלך. משאיר את שנינו תוהים... מה? רק בא ושוב הלך....
יצאתי לחפש את שוקו, וראיתי שהוא בחצר בית אחר שנמצא לא רחוק משלנו, והוא מלקק את שפתיו בעונג.
"שוקו" קראתי שוב ושוב, שום תגובה, אדיש...
יצאתי נירגשת להליכה, שמחה שהוא חזר ובריא ומצד שני מאוכזבת ששוב הלך אך בעיקר כאב לי על מיקו שהתגעגע אליו וחיפש אותו ובתמורה קיבל יחס אדיש ומתנכר. אחרי הכל זו הייתה פעם ראשונה שמיקו היה בבית בלעדיו. בימים ששוקו נעלם הרגשתי ללא צל של ספק
כעבור שעה חזרתי מהליכתי ושוקו לא היה, אחרי שעה חזר.
הפעם מיקו התקרב אליו והחל ללקק אותו בשצף קצב ומכאן לשמחתי הרבה קיבלתי מופע ממיס לב של איחוד, מיקו היה כה מאושר.
תראו בתמונות.
עכשיו ה - שוקו ישן לידי על שולחן המחשב.
ושבו בנים לגבולם.
אמא גלי ואח/חבר מיקו שמחים מאוד לראות אותך שוב שוקו.