את "שומרת אחותי" רב המכר הבינלאומי מאת ג'ודי פיקו, התחלתי לקרוא לאחר המלצות רבות, שמדובר ספר חובה ממש. השאלתי את הספר מהספריה ועם העמודים הראשונים כבר התחלתי להתרגש, בתור אמא לשתי בנות הבנתי שקל לקרוא את הספר הזה לא יהיה לי, השאלה מוסרית על זכויותיהם של ילדים, ההחלטות שהם רשאים לקבל ואילו החלטות רשאים לקבל הוריהם בלי לשאול אותם. 

לאט לאט התקדמתי מידי כמה ימים בעוד כמה עמודים בודדים בקריאה אך קריאת הספר היתה קשה לי ולאחר כמעט חודשיים שהספר ניצב לו על השידה ליד המיטה בעלי הציע לי על קיצור דרך והתיישב לצידי לצפות בסרט שיצא בעקבות הספר. שעה וחצי בשביל להגיע לסוף הספר בעזרת הצפיה בסרט הקלו עלי רבות ופתרו אותי מקריאה מייסרת עבור אמא רגשנית שכמוני.

שומרת אחותי הוא סיפורה של אנה, מתבגרת אשר הוריה הביאו אותה לעולם במטרה להציל את אחותה, שתרמה לה דם טבורי, כדוריות דם, מח עצם והדבר הבא היה השתלת כליה שאנה החליטה לתבוע את הוריה כך שתהיה אחראית על גופה ולא תעבור את השתלת הכליה בניגוד לרצונה.
שאלת המוות מסתובבת כל הזמן בספר והן בסרט, מתי הוא מגיע, זה כואב? למי?

הספר שומרת אחותי, כנראה יהיה קל יותר לקריאה למי שעדין טרם הפך להורה בעצמו ולא זכה להתקל בשאלה המוסרית על זכויות ילדיו גם כשהם עוד נראים קטנים ולא מספיק בוגרים לקבל החלטות. הסרט, באופן יוצא דופן, הרבה יותר מוצלח מקריאת הספר, שעה וחצי של דרמה מרגשת לעומת למעלה מ460 עמודים כואבים ועצובים.

שומרת אחותי, חובה לכל הורה , עדיף בגרסת הסרט ולא הספר.