אני משועמם אני לא קיים

אז מתחילים לחשוב מה לעשות....
לבדוק אימייל או את הפייסבוק אולי להישאר בווצאפ. אפשר גם לפתוח טלויזיה ואז לשאול את עצמינו, האם לצפות בחדשות, או בסרט טיפשי, או אולי בערוץ למבוגרים
וכמובן, לא מעשי לצפות ללא נישנושים. ושוב יש בחירה, בין אוכל בריא, לבין פיצה או גלידה, מים או בירה
ושוב משעמם.....
אז מנסים לתפוס חבר או חברה בטלפון, אפילו כאלה שמזמן לא שוחחנו איתם אם גם זה לא מצליח אפשר להתקשר לאמא....או לדודה....
בסוף, לובשים קפוצון או טי שירט, ויורדים למטה לפיצוציה לקנות סיגריות, משם ממשיכים לעוד בילוי לילי וכו וכו
חשבתם פעם, אולי להישאר עם עצמכם לבד....
מה הייתם עושים עם עצמכם, לו הייתם בבידוד בכלא, או ביער לכמה שעות? לכאורה הייתם יוצאים מדעתכם, הייתם מופתעים להיות לבד ללא כל הסחות דעת שהן, אלא רק עם זמן ואפשרות לפגוש את עצמכם, בלי מסכות בלי משחקים ומגננות פשוט פגישה בארבע עיניים - אתה מול עצמך.
החיים כיום הם מרוץ חסר מעצורים ומלא בסטרס.בלי קשר לבעיות הבריאות שזה גורם,לדעתי יש כאן הפסד עצום ומשמעותי במיוחד.
לאחרונה לציון חלוף מאה שנים מאז פרצה מלחמת העולם הראשונה פורסמו מכתבים של חיילים שנלחמו באותה מלחמה נוראית והמוטו שמלווה אותם הוא חוסר המטרה והתכלית בלחימה.
אין פספוס יותר גדול מאשר לרוץ ולהתאמץ ולשכוח תוך כדי את מטרת הדרך ואת היעד.
מה זה אומר לי על עצמי אם אני בזמן הפנאי שלי חייב לברוח לפלאפון או למסיבות וכדומה
היכולת להצליח במטרה מסויימת תלויה מאוד בריכוז הרבה מעבר לכישרן וליכולות. הריכוז וההתמקדות הם הכלים שמאפשרים לנו , לשאוף ולהגיע ליעד הרצוי שהיצבנו לעצמינו.
אולם הריכוז הכי חשוב הוא הריכוז באישיות שלנו. כדי להתקדם ולחיות בתחושה טובה עלינו להיות מסוגלים להיות עם עצמינו לזכור את הדברים החשובים שלנו ולחוש אותם כמו במציאות- לשמוע בדמיוננו את הציפורים מזמרות בבוקר יום שבת, את טעם הקפה שהאשה יודעת להכין, את מגע ידה המלטף, את צחוק התינוק החמוד ואת חיוכו המאושר של הפעוט על הנדנדה בגינה.
ומה עם תחושת הסיפוק בקבלת התואר, העונג בנשיקה לאהבת חיינו,השמחה בלידה הראשונה וההפיכה להורים, הסיפוק בעבודה ובקידום, והנחת מהשיבה הביתה בערב לבית המסודר והחמים,
ויש עוד הרבה....
ההתנדבות בארגון הצדקה, גילוי ארצות ותרבויות מסקרנות מעבר לים בטיול, האחריות על פיתוח הילדים, הקניית ערכים והענקת חום ואהבה, חדוות היצירה בתחביב, והאזנה למוסיקה שמיימית.
כל מי שרוצה לחוש סיפוק לחוש ממוקד ומתקדם חייב ללמוד להתכנס פנימה מדי פעם. להיות קשוב לרחשי ליבו, להודות בחולשות וברצונות, ולעשות סדר בנשמתו המרתקת.
מתוך זה תהיה לנו את היכולת והעוצמה הפנימית להיות קשובים גם לזולת. להכיל את אהובינו בליבנו ולדעת איך להיות קשובים לרחשי ליבם ולהעניק לה את צרכיהם הרגשיים.
העונג שבחוויה יכול ללמד אותנו כמה מיותר לחיות רק מהפלאפון למחשב ולמסך, כמה עומק יש בחיים הפשוטים. כמה הלב והנפש הם עולם ומלואו וכמה עלינו לפתח אותם וללמוד להפיק עונג ושמחה מהחוויות הללו,וכמה זה ילמד אותנו על עצמינו.להפסיק לברוח אלא לדעת בדיוק מה חשוב לנו ומה אנחנו באמת רוצים לעשות.
יש אנשים שיעשו יוגה, ויש דתיים שיודעים לנצל את שעות התפילה ברמה גבוהה מספיק של תודעה פנימית שמפקסת אותם, ומעניקה להם חוסן פנימי וכל אחד יבחר את דרכו.
לא יתכן שבן דורנו יתהה מה עשו פעם ללא מדיה איך לא היה משעמם... מוכרחים להבין שהשאלה היא עלינו איך אנחנו זקוקים לכל כך הרבה הסחות דעת בחיינו, איך אנחנו לא יודעים איך לחוות את החיים המקוריים שלנו עם עצמינו
אז בפעם הבאה שיש לכם צאנס, תנסו את זה ואני מקוה שזה יקדם אתכם לחיים מאושרים ומלאים בסיפוק.
אשמח לקבל תגובות

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• מהו אושר?לא מה שחשבתם
0 08/10/2013 | דניאל.אוחנה

• יהלום ירוק -2 נפרדתי לשלום מאחרון המטופלים ונעלתי את הדלת כשאני...
0 26/10/2013 | תמושקה

מה דעתך על אני משועמם אני לא קיים ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל