תובנה לחנוכה

 

מלחמת החשמונאים ביוונים הינה תופעה יוצאת דופן בכל קנה מידה שהוא.

 

אמנם ראשי הציונות ניסו ליצור מדמויותיהם של יהודה המכבי ואחיו, דמויות מיתיות של גיבורי מלחמה הרואיים. אך חז״ל אינם שותפים להערכה הזו, ומתארים אותם כחלשים ומעטים, צדיקים וקדושים.

מתתיהו ובניו מנו 13 לוחמים, והם התחילו לבדם את המרד, בשלטון הדיכוי ההלניסטי ששלט בארץ ישראל.

 

לא רק שהמלחמה נראתה אבודה מראש, על פי היחס המספרי, היכולות הצבאיות, והמשאבים שבעורף. אלא גם עילת המרד, אינה ברורה ומובנת מאיליה כל כך.

 

אמנם הרמבם מתאר לנו ש- ״צר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול״ אבל אחרי הכל, מדובר כאן בכפייה דתית ולא בגזירת כליה והרג. מטרת היוונים היתה, לא להכחיד את האוכלוסיה המקומית, אלא להביא את בשורת ההלניזם לכל מקום, כהמשך לכיבושי אלכסנדר הגדול ושאיפתו.

 

אם כן, מתתיהו הזקן ובניו מתארגנים למרד חסר סיכוי, כנגד האימפריה שהביסה את הפרסים, ושלטה ברחבי העולם העתיק כולו, וזאת לא בשם מאבק על החיים, ולא על השלטון והלאומיות, אלא בשם הדת.

נדמה כי זוהי מלחמת ההתגוננות הדתית היחידה בהיסטוריה, מאבק מזויין וחסר פשרות על אמונה והשקפת עולם, כנגד תרבות אדירה וכובשת, המנסה להנחיל ערכי יופי ותרבות חופשית, לאוכלוסיות החשוכות.

 

ביהדות ישנן ארבע מלכויות, אשר כבשו את העולם זו מזו כפי שמתואר בנבואת דניאל, ובחלומו של נבוכדנצאר מלך בבל, והן- בבל פרס יוון ורומי.

יוון מופיעה בחלום בדמות נמר נחושת, ומבאר המהרל מפראג- שזה מבטא את מטרתם של היוונים. הנמר נחשב לחיה עזה במיוחד, ומהות העזות היא לדבריו- לכבוש ולקחת מן השני ללא תמורה ותכלית, כך גם היוונים רצו כפי שאנחנו אומרים בתפילה- ״להשכיחם תורתך״ זאת אומרת לבטל מעם ישראל את מעלתו הרוחנית ולהכחיד אותה, אך לא בהכרח לחייב אותם לעבוד את אלילי יוון, אלא בעיקר לבטל את עיקרי היהדות מן העולם. לכן הנמר היה עשוי מנחושת כפי שכתוב- ״מצח נחושה״ לדבריו זו גם הסיבה שהיוונים יצאו לכבוש את העולם כולו, כי טבע העזות גורם לחוסר מנוחה ורצון להתפשט ולגדול כל הזמן.

 

מבואר בספרים, שהיוונים הצליחו לגזור גזירות שמד על היהודים והמקדש, מפני שהכוהנים באותו הדור התרשלו בעבודתם, וזה איפשר להם לשלוט ולהציק לחיי הדת בארץ.

החשמונאים, היו אלו שהצליחו להתבונן מחוץ לקופסה ולהעז להתמרד, כי ההכרה בכך שכח העזות של יוון גוברת ומשתלטת עליהם, יצרה בקרבם התנגדות נפשית, והעירה אותם להתנער ולצאת למאבק.

הכח היחיד שהיה יכול להביס את היוונים, הוא להעז כנגד העזות שלהם, ואמנם כמו שפתחנו ואמרנו, המרד החשמונאי היה העזה מאין כמוה, שיכולה להיות שקולה בעצם למשימת התאבדות. 

אבל זאת היתה הדרך היחידה לנצח במאבק הזה, כפי שמבאר רבי אלחנן וסרמן, שבניגוד לפורים, בו היהודים רק עמדו בתפילה ובצום, לנוכח גזירת הכליה שריחפה מעל ראשם, בחנוכה הם יצאו למאבק אקטיבי עצמאי. וזאת משום שאלוקים התחייב לעם ישראל, שאם הם ילכו בדרכיו- ״חרב לא תעבור בארצכם״ , ואם יש גזירת הרג וכליה, בהכרח שחטאנו ולכן אנו נענשים, ואם נשוב בתשובה ונבקש מאלוקים, הוא יחלץ לעזרתנו.

מה שאין כן כאשר יש גזירת שמד רוחנית, האחריות על כך היא בידינו, כי אנחנו מחוייבים בשמירת חוקי האלוקים ותורתו. ולכן מתתיהו ובניו יצאו למלחמה חסרת פשרות, להגן על היהדות וחוקיה מפני תרבות יוון.

 

אבל הדרך היחודית, בה המאבק הזה התרחש בחנוכה, מאפיינת את יוון ויחודיותה, כמו שביאר המהרל, וכפי שכתוב בתהילים- ״עם נבר תתבר ועם עקש תתפל״ .

זאת אומרת שכנגד העזות היוונית, שרצתה להכחיד את מעלתם הרוחנית של היהודים ושל בית המקדש, באו הכוהנים החשמונאים ומתוך הרפיון, הם העזו העזה דמיונית ובלתי אפשרית כביכול, למרוד במספר זעום של לוחמים לא מאומנים, כנגד צבא סדיר ואדיר שכבש כבר ממלכות ויבשות.

 

גם תחילת המרד התאפיינה בעזות, על פי המתואר באחד המדרשים, שבתו של מתתיהו היא זו שהעירה את אחיה והציתה בם את אש הקנאות והלחימה, כאשר בחתונתה היא עמדה להימסר לשר היווני כמו שמסופר בגמרא שגזרו על הבתולות להימסר להגמון תחילה, והיא לא יכלה לשאת זאת, קרעה בפני כל הנוכחים בחתונה את שמלותיה מעליה. ואז כשרצו אחיה להענישה על הפריצות והחוצפה האיומה שלה, היא טענה להם- וכי על זה אתם מזדעקים? ומה עם זה שאני וכל בנות ישראל הכשרות נמסרות למשכב היוונים ואין פוצה פה ומצפצף???....

 

בצורה כזו היא הצליחה להעביר בחריפות ובוטות את המסר, ולהעמיד את האמת העירומה למול עיני אחיה הכהנים, וכך הם תפסו את ההידרדרות האיומה, אליה דרדרו אותם היוונים, וזה הצית בם את חובת השעה לשים סוף למצב הנורא.

 

פעמים רבות אנחנו לוחמים מלחמת הישרדות, במצוקות נפשיות, או בהרגלים נפסדים, אשר גוזלת מאיתנו משאבים יקרים של כשרון והשקעה והתפתחות. כאשר לעומת זאת לו יכולנו לזהות את שורש הבעיה ולפתור אותה, היינו מצליחים לנצח את הקרב ובמקום להתעסק בסימפטומים ובתופעות לוואי, היינו עוקרים מן השורש את הבעיה וממשיכים הלאה בחיינו.

 

יתכן שזה היה המסר של האחות לאחיה החשמונאים, במקום להתאמץ לקיים את התורה והמצוות למרות הגזירות, עליכם לזהות את שורש הכח של יוון, שבעזות ובכפייה באה לרמוס את אמונתינו. וכך כפי שהזדעקתם על ההתערטלות המבישה שלי, כך בכפל כפליים אתם צריכים ומסוגלים להעז פנים כנגד הכיבוש היווני בעצמו, ובכח זה תוכלו להביס אותם מארץ ישראל, וכך לפנות את יכולותיכם לפיתוח היהדות ולא רק לשמור על מה שיש.

 

אם כן, דוקא מתוך מעמקי החשיכה היוונית, שבעזותה באה לגזול מן היהדות את אמונתה וערכיה, באו אבירי הלב החשמונאים כמו שאמרו בגמרא- ״ישראל עזין שבאומות״ ובכח זה יצאו למאבק רוחני הירואי, אשר הביס את עזות הנמר היווני.

 

הענין הזה מרומז בתאריך המיוחד של חנוכה, שחל תמיד בתקופת השנה בה החושך גובר והלילות ארוכים במיוחד, כך גם יוון על פי חז״ל מרומזים בפסוק- ״וחושך על פני תהום״ מפני שהם החשיכו את עיניהם וליבם של ישראל. וזאת משום שחכמת יוון השכלית, שאפה להכחיד את האמונה היהודית, המייצגת את הגילוי האלוהי בעולם הגשמי. 

וכך, דוקא בתאריך בו אור היום מצטמצם לשיעור הקטן ביותר, מתחילה תקופה חדשה בה הימים מתארכים והלילות מתקצרים. 

וזהו משל לגבורת החשמונאים שמתוך החשיכה והרפיון, ששלטו בהם בעוצמה כה גדולה (כמו שכתב הרמבם, וכמו שביאר המהרל) כמו נמר עז וחסר פחד. יצאו הכהנים המעטים והקדושים, בעזות משלהם שהאירה מחדש את הארץ ואת המנורה הטהורה בבית המקדש, אותה המנורה שסימנה את שפע התורה שבעל פה ביהדות. 

 

התורה שבעל פה המשלבת את החכמה האלוקית יחד עם השכל האנושי, וכמו שכתוב- ״לא בשמים היא״ . דהיינו שההכרעות ההלכתיות בתורה, נקבעות דוקא כאן בארץ על פי השכל האנושי, כי היהדות טוענת שהשכל האנושי מתעלה, ועוסק בחכמה האלוהית, שניתנה לנו בסיני, ואין זה דומה כלל לשאר החכמות  השכליות שבעולמנו, אלא השכל מתחבר לחכמה האלוהית כשהוא מעיין בדברי תורה. החידוש שבהשקפה הזו משקף את הניגודיות בין היהדות לבין ההלניזם כפי שמבאר המהרל מפראג, ומשום כך טימאו היוונים את השמן בבית המקדש, כי מטרתם היתה ללחום בחכמה האלוהית שמייצגת התורה ןמנורת הזהב. וריבוי התורה שבעל פה של סוף ימי הבית השני, ביטא והמשיך את נצחון החשמונאים במאבקם הרוחני ביוונים, שלא רק שהביסו אותם וביטלו את גזירותיהם, אלא הצליחו מתוך זה להגיע למעלות רוחניות ושכליות גדולות יותר.

 

בברכת מי שעשה נסים לאבותינו הוא יגאל אותנו בקרוב.