הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
תובנה_לפרשיות_אחרי_מות-_קדושים

תובנה לפרשיות אחרי מות- קדושים


קרבנות אדם- איך ומדוע?
תובנה לפרשיות אחרי מות- קדושים
 
קרבנות אדם- איך ומדוע?
 
 
 
בפרשיות השבוע נקרא על איסור המולך- ״ומזרעך לא תתן להעביר למולך״... ״איש איש מבני ישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת״...
 
הרמב״ן מבאר באריכות את הסיטואציה שנאסרה בפסוקים הללו- ״עבודה זרה ששמה מולך... האב עצמו מוסרו לכמרים לשם שיקוצם... והם מחזירים אותו לידי האב, והוא לוקח ומעבירו בלהב האש... הנראה בעיני מהכרע הפסוקים כי היה הבן למאכולת אש... לומר שהיו מעבירים אותו על השלהבת פעמים רבות, והוא מת בלהב האש... יתכן שהיתה העבודה ההיא להם לקסום שוא, והיו מתנבאים בה כפי סכלותם״...
 
התורה אם כן מאריכה לאסור במיוחד את העבודה הזו שהיתה נהוגה בקרב עובדי המולך, יותר משאר מיני העבודות הזרות שהיו נהוגות אז.
ולכאורה, צריך להבין מה משך כל כך בעבודת המולך?
והלא זו עבודה זרה הנראית לנו מנוגדת לחלוטין לטבע האנושי,  שהרי אין מדובר כאן על קרבן אדם בעלמא, אלא דוקא על הקרבת הבנים, וכי אלו הורים יקחו מיוזמתם את בניהם וישרפו אותם חיים לכבוד האליל?
 
באופן כללי, עובדי האלילים סגדו לכחות הטבע ועל ידי ריצוי האלים הם קיוו לקבל שפע מהכח אליו הם פנו.
וכפי שמתאר זאת הרמב״ם- ״והתחילו על דרך זאת לעשות צורות בהיכלות... ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם, שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך וכך״...
 
הנביא מיכה אכן מתאר לנו את הרציונל מאחורי הקרבת הבנים לעבודה זרה- ״האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי״...
זאת אומרת שהאדם יכול לחשוב שעל מנת לרצות את האל ולזכות למחילתו עליו להקריב את בנו בכורו תמורת פשעיו.
הרב שמשון רפאל הירש מסביר שעבודת המולך מייצגת תפיסה, לפיה כדי להימלט מגורל אכזר ומקרי, יש להקריב בן אחד ובכך להציל את השאר.
ועל כך באה תשובת הנביא שמציעה אלטרנטיבה שונה לחלוטין - ״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ אלוהיך שואל מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך״.
 
ומבאר רבינו יונה מגירונדי את כוונת הנביא- ״כי ראוי לתת בכורי קרבן בעבור פשעי... והיתה התשובה- עשות משפט ואהבת חסד... כי זה נבחר מהעולות והמנחות לקדם בו את ה׳ על חסדיו, והצנע לכת... זה עיקר כניעתך וכפיפתך לעבוד את ה׳ בהצנע לכת כי זה יורה על כניעתך שלא תחמוד כבוד על מעשיך הנכבדים״...
 
יוצא אם כן, שהתורה שללה את עבודת המולך, לא רק מפני האכזריות וההשחתה המוסרית שלה, שהרי אנחנו נוכחים לדעת שלמעשה בעולם העתיק אכן הקריבו קרבנות אדם, מקרתגו ועד דרום אמריקה, ומכנען ועד גרמניה.
ולא רק זאת אלא שהורים היו מוכנים לקחת בעצמם את ילדיהם ולהעבירם באש למען השגת ריצוי מהאלים, כפי שנאמר בפרשתינו.
 
אך מיכה הנביא מלמד אותנו מסר עמוק בהרבה.
הנביא אומר לנו שלהקריב את בנך בכורי לקרבן לכבוד האלים, עדיין לא מתקרב לדרגת ההכנעה שבן אנוש יכול להיכנע בפני בוראו.
וכמו שהוכיח שמואל הנביא את שאול המלך- ״הנה שמוע מזבח- טוב, להקשיב- מחלב אילים״...
וכמו שאמר הפייטן החסיד בשיר הכבוד- ״מזבח אבנה בשברון ליבי... שברי רוחי הם זבחיך יעלו לרצון על מזבחך״...
 
זאת אומרת שההכנעה האמיתית היא זו הנובעת מתוך פנימיות הנפש, שמכירה את גדולת האל, ואת חובותינו כלפיו, וזאת משום שהיא בין האדם לבין האל, ללא נוכחות זרה, וללא שום כוונות נוספות.
 
מה שאין כן מעשים חיצוניים כמו הקרבת קרבנות שמנים, (כלשון הנביא- ״הירצה ה׳ באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן״...?) הם מעשים הנעשים בנוכחות אנשים נוספים, ועלולה להתערב בהם כוונה זרה, של כבוד והתרברבות, בעוד שעיקר המטרה היא להכניע את הלב לפני הבורא.
 
ואם כן, האדם שליבו נשבר בקרבו ומחליט לשוב אל ה׳ , ומשום כך הוא לא מחפש כבוד והערכה על מעשיו הטובים, נמצא במדרגה גבוהה בהרבה, מאותו אדם שהחליט להקריב את בנו למאכולת אש למולך.
מפני שיותר קל להקריב אפילו את הבן הבכור, כאשר יש לכך עידוד והמרצה חברתית, שדוחפים את האדם להתנהגות מסויימת, בעקבות העוררות שהצופים מעוררים בו, ובעקבות המוסכמות החברתיות שאומרות שבכדי לרצות את האלים יש להקריב לכבודם קרבן אדם, כך שזה נעשה למען מטרה כל שהיא.
 
אולם, בהכנעה פנימית שאינה זוכה להכרה כלל, והיא מתרחשת בנפשו של האדם פנימה, אין לאדם שום כבוד ושום המרצה, אלא להיפך היא מחייבת בריחה מן הכבוד ודורשת ממנו אמת פנימית והכרה עמוקה ואמיתית, ולכן אותו אדם -לפי דברי הנביא מיכה- הוא זה שהגיע לתכלית הטוב.
 
התורה מלמדת אותנו שאין צורך בפולחן פומבי של הקרבת אברי אדם על המזבח, אלא התכלית היא- ״ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״.
ההקרבה והקירבה האמיתית, מתרחשות ביהדות בלב כל אחד ואחד, ללא חשיפה וללא מטרה, אלא מתוך אהבה וכניעה נפשית וטהורה, לבורא העולם בוחן כליות ולב.


מה דעתך על תובנה לפרשיות אחרי מות- קדושים ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

ידוע כתובנה לפרשיות אחרי מות- קדושים