בפרשת השבוע נקרא על קבלת התורה.

רש״י מביא את מאמר חז״ל על כך שהתגלותו של הבורא בכבודו ובעצמו, לתת את את התורה, התרחשה על פי בקשתם ושאיפתם של בני ישראל- ״רצונם לשמוע ממך, אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו״ .

 

אם כן, בני ישראל חפצו לשמוע ולראות בעצמם את אלוקים נותן להם את התורה, ומן הסתם הם סברו שיהיה בכוחם להתכונן ולסבול את גודל ועוצמת ההתגלות הזו.

 

והנה, לאחר שהשמיע להם אלוקים את שתי הדברות הראשונות, פנו בני ישראל אל משה ואמרו לו- ״ויהי כשמעכם את הקול... ותקרבון אלי.... ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת... כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי״... ״ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות״.

 

זאת אומרת שלאחר הם חוו את ההתגלות הגדולה הזו, הם הבינו שהיא למעלה מכוחותיהם, וביקשו ממשה רבינו שאת שאר התורה ילמד אותם אלוקים דרכו, ולא יוסיף עוד להתגלות ישירות אליהם מפני שזה למעלה מיכולתם.

 

משה רבינו, כפי שביארו חז״ל אומר להם- ״התשתם את כוחי כנקבה״ , דהיינו שהתגובה שלהם אכזבה אותו, משום שהוא חשש- ״שאינם חרדים להתקרב אליו מאהבה, וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה, ולא ללמוד ממני״...

 

ולעומתו, אלוקים דוקא מצדיק את המהפך והנסיגה של העם, ואומר למשה- ״שמעתי את קול דברי העם הזה... היטיבו כל אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים״....

 

אלוקים אם כן ״בוחן כליות ולב״ מעיד על בני ישראל שבקשתם לא לחוות שוב התגלות מעין זו הינה לגיטימית וראויה, ואיננה נובעת מחוסר רצון ואהבה, אלא להיפך מיראת שמים.

ניתן להסביר זאת לפי דברי רבי שמעון שאמר לתלמידיו- ״כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אטול שכר על הפרישה״. היות והוא חשש לרבות מדברי הפסוק ״את ה׳ אלוקיך תירא״ , אוביקט נוסף שצריך לירא ממנו כמו מאלוקים, ולמרות שבכל התורה הוא דרש מהמילה ״את״ ריבוי נוסף, כאן מחמת יראתו להשוות דבר מה ליראת ה׳ , הוא העדיף לחדול מדרשותיו, ואף ציפה ליטול שכר על כך, מפני שהמניע שלו היה יראת שמים.

 

כך עם ישראל מגודל יראתו מן הבורא שהתגלה אליהם ישירות, ביקש לא לשאת שוב את גודל המעמד הזה.

וכפי שכתב הגאון מוילנא על הפסוק בספר משלי- ״אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף ליבו״ , ואלו דבריו שם- ״לפעמים אדם מתחיל ללמוד תורה ולעשות מצוות ואחר כך פורש מחמת שקשה לו מאוד לפי שאין מסייעים לו וזועף על ה׳... כי כל אדם צריך לילך לפי מדרגתו ולא יקפוץ, ואז ילך לבטח בדרכו אף כי יסייעוהו״...

 

הגאון מתאר לנו אדם שכל שאיפתו הטהורה היא לעבוד את אלוקים, והוא שואל מדוע לא מתקיים בו מאמר חז״ל- ״הבא להיטהר מסייעים בידו״? 

והתשובה לכך היא שסיוע ניתן רק למי שמשקיע מאמץ בדרגה המתאימה והרלוונטית עבורו, ולא למי שמחפש דרגות שאינן שייכות אליו.

 

כך עם ישראל לפני המעמד רצה לקבל את התורה מפי ה׳ ישירות, ואף לאחר שמשה הגביל ותיחם את הר סיני, על מנת למנוע מהם להתקרב יותר מדי, עדיין הוצרך אלוקים להזהיר אותו שוב- ״רד העד בעם פן יהרסו אל ה׳ לראות ונפל ממנו רב״ . 

ומבאר רבינו חיים בן עטר- ״לבל יחשבו בדעתם כי יראו ברוך הוא הגם שימותו... ומיתתם זו היא חיותם״...

זאת אומרת, שאלוקים ביקש להתרות בהם שלמרות רצונם העז להתקרב כמה שיותר, אל לב ההתרחשות ומוקד ההתגלות שבראש ההר, אפילו במחיר של מסירות נפש, עליהם לדעת שהם לא יצליחו לראות מעבר למה שהותר להם לראות.

 

אנחנו רואים שבני ישראל היו מוכנים למסור את נפשם למען ההתגלות האלוקית הזו, ולאחר שטעמו ממנה, הם בעצמם פונים אל משה- ״ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות״.

ולמרות אכזבתו של משה, אלוקים מודיע שהמהפך הזה דוקא ראוי ומבורך. ואולי הסיבה לזה יכולה להתבאר היטב על פי דברי המשנה במסכת אבות- ״לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להיבטל הימנה״ .

כך עם ישראל אמנם רצו מלכתחילה לשמוע בעצמם את דבר ה׳ , אך הבינו שזה לא מעשי לשמוע ממנו את כל התורה, כמו שביאר הרמב״ן, ולכן ביקשו לשמוע את השאר מפיו של משה רבינו.

 

למדנו מכאן, שההיכרות האישית של האדם עם הדרגה הנוכחית והיכולות שלו, גם אם היא כביכול מורידה אותו מדרגתו המשוערת, היא דבר מבורך ורצוי.

 

בפסיכולוגיה החברתית נערכו מחקרים שהדגימו עד כמה חשובה ההיכרות האמיתית שלנו עם עצמנו.

ישנם אנשים שמושג העצמי שלהם, מורכב ומפורט על פי קטגוריות ומצבים שונים, והוא בהיר ויציב לאורך זמן.

לעומתם ישנם אנשים שמושג העצמי שלהם עמום ומשתנה מזמן לזמן, ואיננו מורכב ומפורט אלא פשטני וכללי.

המחקרים הראו כיצד ככל שיש לנו הגדרה ברורה ומפורטת לתכונות ולמבנה האישיות שלנו, כך עולה ההערכה העצמית שלנו, וכתוצאה מכך אנחנו מסוגלים לעשות אבחנה בין תחומים שונים, ולא לתת לכישלון באחד מהם, להשפיע על מצב הרוח וההערכה העצמית שלנו בשאר התחומים, ואילו מי שלא מסוגל לעשות את האבחנה הזו, חווה את ״אפקט הגלישה״ , בו כל כשלון או הפסד משפיע על התחושה וההערכה העצמית הכללית.

 

כך גם אלוקים מעיד על עם ישראל, שההכרה שלהם בכך שההתגלות הזו הינה למעלה מיכולתם האנושית, נובעת מרצון אמיתי לעבוד אותו בהתאם ליכולתם, ודוקא מתוך האמת הפנימית הזו יוכל להתקיים בהם- ״הבא להיטהר מסייעים בידו״.

היות ואין כאן חוסר אהבה וחרדה לדברי ה׳ אלא להיפך, יראה מהתגלותו הישירה, שנובעת מהבנה ריאלית, ונועדה לסלול את הדרך לעבודת ה׳ המתאימה לדרגתם.