תובנה לפרשת ראה. 

 

נתינת הלב.  

 

 

בפרשת השבוע נאמר- ״כי יהיה בך אביון מאחד אחיך... נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו״...

התורה מחייבת אותנו לתמוך בעניים בנתינת צדקה או בהלוואה כספית, אולם מדגישה שהנתינה והתמיכה צריכות להיות מתוך רצון ולב טוב, ולא מחוסר ברירה ואילוץ.

 

ההדגשה של האופן בו צריכה להתבצע העזרה לזולת, מעבר לחובת העזרה עצמה, מבוארת בדברי חז״ל בכמה מקומות- ״טוב המלבין שיניים לחבירו יותר מן המשקהו חלב״ , דהיינו שהחיוך והאמפטיה לזולת עולים בחשיבותם על נתינת צדקה. הגמרא אומרת על מצוות כיבוד אב ואם- ״יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחיים ומביאו לחיי העולם הבא״ , זאת אומרת שיש בן שמאכיל את אביו מאכלים משובחים אך נענש מפני שמראה לו צרות עין על סעודתו, ולעומתו יש בן שמעביד את אביו במלאכה קשה אך מקבל על כך שכר מפני שהוא מכבד את אביו ומסביר לי בצורה יפה שאין מנוס מן העבודה המפרכת למען הפרנסה.

 

אם כן, למרות שמצוות כיבוד הורים וצדקה הן חיוב גמור על הילדים ועל העשירים ובעלי היכולת, עדיין החיוב לא מסתכם בעשייה הטכנית שלהן, אלא יש בתורה גם הדרכה איך לבצע אותן, וההדרכה מדגישה את הפן הרגשי והאמפטי של העושה. הבן צריך לשרת את הוריו ולדאוג לרווחתם מתוך כבוד, והעשיר צריך לתמוך בעני ובאביון מתוך לב טוב ורצון, ואילו נתינה ועשייה מתוך לב רע ופנים זועפות אינן נחשבות למצווה, כפי שמדגישה הגמרא- ״טורדו מן העולם״ שאותו בן צר עין לא רק שלא יקבל שכר על הפסיונים שהאכיל את אביו, אלא יענש על יחסו הרע לאביו. מפני שכשם שהיחס האמפטי מחיה את נפשו של העני, כך היחס המרוחק והמתנכר פוגע בו, ולכן יש חשיבות כה גדולה לעשות חסד ולהיטיב מתוך חמלה ולב אוהב.

 

ישעיהו הנביא אומר- ״ותפק לרעב נפשך״ זהו מסר שאומר שהיחס של הנותן למקבל מגדיר את הנתינה ומעניק לה ערך ומשמעות. הנתינה המושלמת היא זו שבאה מתוך עומק נפשו וטוב ליבו. והסיבה לכך היא מה שכתוב בפרשה- ״ובו תדבקון״ , והביא רש״י את מאמר הגמרא- ״הידבק בדרכיו- גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים כפי שעשה הקדוש ברוך הוא״. מבואר כאן שחובת ההטבה שמוטלת עלינו היא חובה כללית להידמות לדרכי הבורא ולדבוק בעשיית הטוב כמוהו, ולכן ההטבה המושלמת אינה רק ההטבה הטכנית בפועל, אלא הטבה שנובעת מנפשו של הנותן שחפץ להיטיב לזולתו כפי שהבורא מיטיב לברואיו.

 

בפסיכולוגיה ההתפתחותית גילו כי קופים צעירים שגדלו בתנאי מעבדה, העדיפו לגשת לדמות אימהית מלאכותית שהיתה מרופדת בכיסוי רך, מאשר לדמות אימהית מלאכותית שהחזיקה בקבוק חלב. הממצאים הללו לימדו עד כמה יחס ומגע אוהב חשובים להתפתחות תקינה של ילדים, ועל התנהלות מוצלחת בבתי יתומים שצריכה לכלול לא רק דאגה טכנית לצרכי הילדים אלא גם להעניק יחס חם ואוהב שיחזק את החלק הרגשי של אישיותם המתפתחת.

גם בקרב מבוגרים, היחס האמפטי תורם לתחושת הבטחון, כיום ממליצים לרופאי משפחה לתת לפעמים מרשם גם אם התרופה איננה מצריכה מרשם בכדי שהקליינט ירגיש שהוא מטופל כמו שצריך, כמו גם להקפיד להעניק לו תשומת לב ויחס שיתנו לו תחושה שהוא חשוב ומטופל בכל הרצינות.

 

היכולת לשלב את הלב והרצון בעשייה, ולהיטיב ולעזור לזולת מתוך רצון וחמלה, מאפשרת להעניק את הטוב המושלם לשני, מפני שההטבה הזו מתיחסת הן לגופו והן לנפשו של המקבל. ומלבד העזרה בפועל, הוא מקבל גם תחושה של תמיכה והשתתפות במצבו, וידיעה שהוא לא לבדו אלא יש מי שאכפת לו ממנו. כפי שאנחנו מאמינים שהבורא משגיח עלינו ומרחם על ברואיו, כמו שנאמר בתהילים- ״טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו״.

והידיעה והתחושה הזו נצרכות לשלווה ולרווחה הנפשית של כל אדם, והן לא מושגות בעזרת מילוי צרכים טכני בלבד, אלא בעזרת יחס חברתי אוהד ותומך. וכאשר נשכיל להיטיב לזולתנו הטבה מושלמת כזו, ולא רק נאכיל את הורינו ״פסיונים״ בלב רע ועין צרה, אלא נדע לכבד אותם ולחייך אליהם, ולדבר איתם בשפה רכה ונעימה, וכך גם נתן צדקה לעניים בלב טוב וחפץ, נידבק בדרכי הטבתו של הבורא שאומר לנו בפרשה- ״נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלוהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך״.