הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
תפסת_מרובה_לא_תפסת

תפסת מרובה, לא תפסת


סבא שלי אמר פעם: בן אדם הוא כמו עגלה, צריך דחיפה ראשונית, ואח"כ ימשיך לבד. הנכד של סבא שלי (אנוכי..) אמר פעם: בן אדם הוא כמו עגלה שבהתחלה צריכה דחיפה ראשונית שאחריה, תמשיך קדימה בגלל חוק ההתמדה ולא תוכל לעצור עד שתתרסק/תתנגש בקיר..
סוף טוב, הכל טוב, אומר פתגם ידוע. אבל לפעמים הסוף לא כל כך טוב בגלל שאנחנו לא יודעים מתי להפסיק, או שכן יודעים בדיוק שזה הרגע להפסיק, אבל פשוט לא יכולים לעצור את המירוץ המטורף ואת מה שאנחנו עושים, וללכת לכיוון אחר. סבא שלי אמר פעם: בן אדם הוא כמו עגלה, צריך דחיפה, ואח"כ הולך לבד. הנכד של סבא שלי (אנוכי..) אמר פעם: בן אדם הוא כמו עגלה שבהתחלה צריכה דחיפה ראשונית שאחריה, תמשיך קדימה בגלל חוק ההתמדה ולא תוכל לעצור עד שתתרסק/תתנגש בקיר..​

אז מה גורם לנו להאחז בקרנות המזבח, בעבודה, בתחביב, בקשר או בכל דבר שנס לחיו זה מכבר, ולא גורם לנו יותר סיפוק אלא להפך. לפעמים זאת הסביבה שמכתיבה נורמות ומעמד שיפוג ברגע שנעזוב עבודה מסויימת, או קשר מסויים, לפעמים זה אנחנו עצמנו, שמפחדים מהיום שאחרי, מהלבד, השעמום או מהלא נודע שגורמים לנו להעריך שהרע שקיים כרגע הוא הרע במיעוטו, ואם נעזוב את הרע הזה נפגוש סוג של אחר של סבל, חמור יותר.

"צריך לדעת מתי לפרוש", אמר לי לאחרונה מכר בעל משרה בכירה שהחליט לפרוש בגיל 60  לתחביביו וחייו מחוץ לעבודה. ואני חושב שהוא צודק. לטעמי, חלק מההצלחה לפעמים, היא לדעת לסיים בזמן..לקחת את הכסף, התהילה ולברוח.. לפני שהירידה במוטיבציה, או הירידה ביכולת, או כל שאר הדברים שמשתבשים עם הזמן ימוטטו את ההישגים רבי השנים. לפעמים שום דבר לא יפגע, גם לא השם הטוב, אלא "רק" הזכרונות הטובים שלנו מעצמנו ומחיינו, משנים רבות של עבודה, עיסוק או קשר, שיזכרו בעיננו באור שלילי בערוב ימנו, רק בגלל שסוף התקופה היה עגום. לפעמים הסוף המר צובע את כל התקופה בצבעים קודרים. 

אותו מכר אמר לי פעם בדיון על הנושא: "עבודה היא כמו באר נפט: דברים משתבשים ללא תקנה, חבל לך לאחוז בקרנות המזבח, אם הבאר התייבשה, יש ללכת הלאה ולמצוא באר נפט חדשה בכדי לשאוב".. באר יבשה בעיני היא לא רק במובן הפיננסי, אלא גם במובן הרוחני ואפילו הפיזי. לפעמים אנשים נשארים בקשר או בעבודה בתחום שלאחר שנים מתחיל לתבוע מהם מחיר בריאותי. אם מדובר בעבודה, אז הם ממשיכים למשל לעבוד בשעות מטורפות ולהתחרות בצעירים מהם בהרבה, לא מקשיבים לגוף שנאלץ לסחוב עד שקורס לאיזה מחלה או אירוע בריאותי בלתי הפיך.

יש אנשים שאכן, אחרי קשר או עיסוק גרוע שעזבו התחילו לחיות חיים מלאי סיפוק והגשמת חלומות.הם מנצלים את הכסף שהרוויחו והנסיון שצברו במשך שנים בכדי לטייל ולראות עולם, ללמוד ולמצוא תחביבים מהנים ובקיצור, לקצור את פרי עמלם במשך שנים. לעומתם, יש כאלו שנפלו לתוך שיעמום ודיכאון, שלידו נראה הקשר או העיסוק הגרוע הקודם כרע במיעוטו ועם עזיבתו הם בעצם נפלו מהפח אל הפחת. לכן, לא חושב שיש כלל נכון לכולם, כל אחד צריך להסיק את מסקנותיו בהתאם למצבו, לאישיותו ושיקול דעתו. אני, לעצמי ולאישיותי בלבד חושב שעבורי, חוסר קשר עדיף מקשר לא טוב (אולי כי אני לא משתעמם בקלות וטוב לי בחברת עצמי ולא חייב תמיד קשר..) ולא לעבוד (בעיקר כי יש לי מספיק כסף לחיות בלי לעבוד וחושב שלא רוצה להיות הכי עשיר בבית הקברות או להשאיר ירושה גדולה..) עדיף מעבודה שסובל בה, מה גם שתחביבים מסויימים שמצאתי מביאים סיפוק מקצועי לא פחות ממה שהיה לי קודם בעבודה אמיתית.

עבדתי בעבודה שבה הרווחתי מצויין, אבל לאחר שנים, הייתי שחוק ומותש. בקושי יכולתי לישון ובטח לא יכולתי להנות מהכסף שהרווחתי. כל כולי הייתי בעבודה שלא אהבתי אבל, כאמור בה.. הרווחתי. הרגשתי כמו מישהו שקנה מניה בשער נמוך והרוויח הון, אך עדיין לא מימש. וכל עוד לא מכר, כידוע, הרווח הוא על הנייר. מחר יכולה להגיע הודעה שתפיל את המניה לריצפה ואיתה כל הרווח. גם אני בעבודה, הרווחתי, אבל כ"כ מותש וחולה שאם מחר אשבוק חיים מה תועיל כל ההצלחה בעבודה שלא אהבתי? לפחות אהנה מהכסף. התפטרתי. הרגשתי כמו בסרט Take The Money and Run.. הרגשתי שמימשתי, מכרתי. לקחתי את הכסף וברחתי.. סוף סוף :)



 


מה דעתך על תפסת מרובה, לא תפסת ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

נכתב ע"י נירון1
בתאריך: 01/05/2017


18 מאמרים | 13000 כניסות
דירוג המאמר
54%
 השארת תֶּשֶׁר לנירון1
נהנית מהכתיבה? טיפ יתקבל בברכה!
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!