"רכב גנוב פורץ מחסומים ואינו מציית לשוטרים המורים לו לעצור" - צווחה במלוא גרונה , המוקדנית המשטרתית  שניכר היה בקולה , כי זוהי הפעם הראשונה בה היא נדרשת לתת דיווח שכזה ברשת הקשר המשטרתית.

"הרכב נוסע צפונה על כביש ____ " ... המשיכה המוקדנית בצעקותייה לתוך המכשיר , תוך שהיא משוועת לעזרה מהשוטרים והניידות , אשר פיטרלו באותה עת בגזרה.

בקשר , החלו נשמעים דיווחייהם של שוטרים  בניידות המצטרפות למרדף והפנייה לגורמים המאשרים את העלאתו של המסוק המשטרתי , לטובת האירוע -  כבר נעשתה. לא חלף זמן רב , עד שהדיווחים הטרוויאליים מהניידות  על "נסיעה מבצעית לאיזור תוך הפעלת אמצעים" , פינו את מקומם לקריאות נסערות יותר ויותר - כאילו עולות בקנה אחד עם הזמן והמרחק אותו עבר הרכב הגנוב מבלי שיאות לציית לשוטרים ולעצור והדיווחים על כך שהרכב עובר צמתים באור אדום ומסכן את משתמשי הדרך האחרים - לא אחרו להגיע. " עבר באדום בצומת ____" - צעק שוטר בניידת אחת.... " הוא פרץ את מחסום הדוקרנים ששמנו על הכביש" - צרח שוטר אחר...

היו אלה ימים , או לייתר דיוק - לילות , לבנים , ארוכים וקשים  , בהם  נאלצנו להפוך את הלילה ליום ולהציב מדיי ערב , מארבים , תצפיות ולפטרל , בעקבות גל גנבות ופריצות אשר שטף את האיזור כולו ואשר נדמה היה כי הוא מאיים לשטוף עימו גם אותנו... 
 
בכל אותה עת , היינו , אני ושותפי לניידת הבילוש הסמוייה וחברי הטוב גם מחוץ לשעות העבודה הרבות  במשטרה , בסיור ותצפיות במושב מרוחק מאיזור ההתרחשות ורק התעקשותו של שותפי , כי נחוש למקום , גרמה לי להעתר לבקשה ולעשות כן , תוך שאני מסנן כלפיו ורוטן : "אולי עדיף שנשאר בגזרה הזו , שלא יפתיעו אותנו כאן , הרי ממילא כבר כל העולם , אשתו ואחותו בדרך לשם  ועד שאנחנו נגיע , כבר יכתבו השוטרים את דוחו"ת הפעולה" ( ואולי גם , כך קיוויתי - את דוחו"ת המעצר... )

"רק אנחנו נביא אותו" , התעקש שותפי לניידת , "רק אתה ואני נביא אותו - תזכור מה אמרתי "  - המשיך שותפי לדרבן אותי במהלך נסיעתנו המבצעית לזירת האירוע - לאחר שמיקמנו את הקוז'אק המשטרתי על גג הניידת , דיווחנו למוקד על תחילתה של נסיעה "מבצעית" והתחלנו לצמצם לאיזור האירוע  תוך הפעלת סירנה , כשאני דוחף את הניידת המשטרתית הסמוייה לקצה גבול יכולתה ומסנן כלפיי שותפי "איזה נודניק אתה , עוד מעט הבוכנות של האוטו יוצאות החוצה לראות מי שני המטומטמים האלה ..."  

כיוון  ש"תמיד אני צודק" , לא התפלאתי כאשר בקשר המשטרתי , נשמע דיווח מאחת הניידות אשר דלקו אחרי אותה מכונית גנובה ואשר נכנסו בנתיים בעקבותייה לאחד מהמושבים בסביבה : "הוא עזב את הרכב ואנחנו במרדף רגלי אחריו..." 
"אמרתי לך , נודניק" הטחתי בשותפי , "עוד לא למדת שתמיד כדאי להקשיב לאחיך..."
בעודי מדבר , נשמעה בקשר צווחה : " תפסנו אותו... הוא אצלנו..." - דיווחו שני מתנדבי משטרה חביבים , אשר החליטו וסיבותיהן עימם , להמיר את שמיכת ה"פוך" החמימה בניידת משטרתית ...
"תפסנו אותו..." - המשיכו השנים לצרוח ברשת הקשר , כשהם מתקשים להסתיר את התלהבותם ואת גאוותם העצמית מגודלו של היישגם...
"טוב, צדקת " , הודה באוזניי שותפי , בעודי מכבה את הסירנה המייללת ומאט את מהירות נסיעתי. " מה אמרת ? " , הקשתי , "לא שמעתי , יש לי צלצולים באוזניים מהסירנה" , המשכתי... " צדקת , נודניק..." , הודה חברי , שנראה היה , כאילו היה מעדיף להמשיך ולעבוד עוד לילות רבים ובלבד שלא יאלץ להודות בטעותו...

בעודנו עוסקים במשחקיי כבוד ואגו , נשמעה  שוב צווחה , ברשת הקשר המשטרתית , שהיתה עמוסה לעייפה בדיווחים ובמחמאות לשניים על תפיסתם . 
היה זה אחד מצמד המתנדבים אשר דיווח בהיסטריה : "הוא בורח לנו... הוא בורח לנו... הוא השתולל ונתן לנו מכות ועכשיו הוא בורח... "
"אז מי צדק ?" , חייך שותפי כשהוא נאחז בקולו השבור של המתנדב , כמוצא שלל רב, "תבקש סליחה" , הוסיף בעודי לוחץ בשנית על דוושת הגז ויללת הסירנה , שוב מפרה את השלווה הלילית... "מוקד " , קראתי לתוך המע"ד של מכשיר הקשר
 " אנחנו בנסיעה מבצעית - בדרך לאירוע" .
דיווחי המתנדבים על הגנב הבורח  בהווה , התחלפו  בדיווחים בזמן עבר וגם התשבוחות והמחמאות שהורעפו על השניים על-ידי כל מי שרק היה נוכח באותה עת במשמרת ואשר מכשיר קשר בהיישג ידו , הפכו לשאלות ולתהיות : כיצד זה ואיך הצליח בן העוולה לברוח מידיהם ?!
"הוא השתולל" טענו השניים, "לא הצלחנו לעזוק אותו, הוא ענק" , המשיכו השניים כמתרצים את הפאדיחה ומנסים להמעיט מגודלו של המחדל... 

כאשר הגענו לבסוף לזירת האירוע , ראיתי מכונית פרטית נטושה בצד הדרך , כשאורותייה דולקים והמנוע עדיין פועל. דלת הנהג , היתה פתוחה לרווחה , כמאשרת שמישהוא נחפז לצאת ממנה בבהילות ולא היה לו די זמן לסוגרה...
המקום , כבר המה בניידות ובשוטרים והמסוק המשטרתי כבר חג לו ממעל כשהוא מאיר מטה בפרוז'קטור רב עוצמה ומגדיל בכל פעם את רדיוס החיפוש...
השוטרים הרבים , מצויידים בפנסים , כבר נראו מרוחקים מרחק רב מהמכונית הנטושה ונדמה היה כי הסיכוי למציאתו של הגנב, הולך ופוחת בקשר ישיר עם כל צעד שעשו.
לקחתי את הפנס מהניידת , תוך שאני שולח את ידי הימנית בכדיי לחשוף את האקדח המשטרתי ומסיט ממנו את החולצה שכיסתה אותו - מתוקף היותי סמוי. מיששתי את אקדחי , כמוודא שהוא נמצא במקומו ויהיה לעזרי באם , חס וחלילה , אדרש לכך... כך עשיתי גם עם האזיקים שהיו ממוקמים להם על חגורת מכנסיי , בנרתיק - אותו קיבלתי עוד בהיותי בלש צעיר  מאחד ממפקדיי אשר התעקש שאקח אותו ממנו תוך שהוא מנבא לי עתיד מזהיר במשטרה  ומבטיח לי שהוא יביא לי מזל...
בסמוך למקום בו עצרתי את הניידת , הסתודדה לה קבוצת שוטרים ומתנדבים , אשר סיימו זה מכבר ללא תוצאות ,  "לחרוש" את השדות הסמוכים , בחיפוש אחר החשוד. הללו , עסקו במרץ בניתוחה של בריחתו הנועזת של העצור , תוך שאינם חוסכים ואינם מקמצים בקללות כלפיי הברחן וגם כלפיהם של אלו אשר כבר שמו עליו את ידיהם ...
כשחלפתי בסמוך לשניים , לא יכולתי שלא לחוש בייגונם וניסיתי לנחמם , תוך שאני אומר להם : "לא נורא , קורה ... העיקר ללמוד מהטעויות , להמשיך הלאה ולהשתפר. זה יכול לקרות לכל אחד..." ואני בתמורה וכהוקרת תודה על האמפטייה שגיליתי , נאלצתי , שוב לשמוע  , על מימדיי גופו וחוזקו של "המקרר" האנושי שנמלט מידיהם...

 הצטרפתי לקבוצת ה"מספידים" וה"מקוננים" על הבריחה ובעת שאני עומד עימם , הסטתי את הפנס מעט ימינה וכשאני מתרחק מהקבוצה , אך במעט ועושה מספר צעדים הצידה  , תוך שאלומת האור מהפנס מאירה את העשבייה הלא גבוהה שהיתה במקום ולפתע קפאתי !!! 
הביטוי "הלב נפל לתחתונים" הפך באותו רגע למוחשי ביותר ולא היה טוב ממנו , בכדיי לתאר , את אשר חשתי באותה עת  - פשוטו כמשמעו !
מתוך העשבייה , הביטו בי שתיי עיניים כשאני רואה , את מה שזכה לכינוי :  "הלבן של העיניים". 
לשבריר שנייה סברתי כי אני מתבונן בגופה וקישרתי אותה , לא עליינו לנעדר אותו חיפשנו מזה זמן מה ותוך שאני מוריד את הפנס כמנסה לבחון את שאר חלקייה של "הגופה" , נפלה לי בבת אחת ההכרה , כי ממש מטרים ספורים מהמקום בו עמדו השוטרים וממש בסמוך למקום בו נטש את הרכב , שוכב החשוד , אותו אנו מחפשים והוא ללא תנועה , מכוסה חלקית בעשבים , אותם קטף ובהם הסווה עצמו ,בזמן שאנו מחפשים אחריו....

"יא ..." התקשתי לכבוש את ייצרי וצרחתי , תוך שאני רץ לעברו . קבוצת השוטרים שעמדה  בסמוך  , הביטה עליי בתמיהה... "הוא מסתלבט עלינו" - שמעתי את אחד מהם אומר , בעת שאני כבר מסובב את החשוד על בטנו ואוזק אותו מאחורי גבו  ומובשר לו על מעצרו.
בשלב זה , התעשתו השוטרים , שסברו בתחילה כי אני מתלוצץ ורצו לכיווני בכדיי לסייע לי להשתלט על ה"מקרר" , שבנתיים , הובררו מימדיו כמרשימים  בהחלט  , אך יותר בכיוון של "ציידנית" ...
הכנסתי את החשוד לניידת ומיהרתי לתחנה , שם הוברר כי מדובר בתושב השטחים הדרוש לחקירה ומבוקש מזה זמן רב , משתמש בתעודת זהות מזוייפת והוא ללא  אישור שהייה בארץ...

כאשר סיימנו את מילויים של כל הטפסים והדוחו"ת אותם נדרשנו למלא ולאחר שהעברנו את העצור , אחר כבוד למתקן המעצר המרחבי וזאת מבלי שיימלט ...ממש לפניי עלייתי לרכב בכדיי לחזור הביתה למקלחת הטובה ולשינה המתוקה (עד כמה ששינה ביום , יכולה להיות מתוקה...) , הסתובבתי למשמע צעקה : "נו , אז מי צדק ? אמרתי לך שרק אנחנו נביא אותו !"  
"שיחקת אותה אח שלי" , השבתי , תוך שאני סב על עקבותיי וחוזר לחבק את שותפי ותחושת גאווה וסיפוק ממלאת את ליבי "צדקת ..." , אמרתי , "לא יאומן, אבל צדקת..."