קסם הסיטקום הישראלי עובד גם עליי. הומור פשוט, כייפי שאינו מצריך יותר מידי חשיבה, אם בכלל. כמה נפלא לפתוח את העונה בפרק עממי גזעני שגרם לי לתהות מה אני מפסידה שלא נולדתי מרוקאית.
בתור סטודנטית לסוציולוגיה ותקשורת גדלתי מול הטלוויזיה, אני לומדת טלוויזיה ואני אוהבת לצחוק. סדרות הסיטקום הן ז'אנר נפלא להעביר חצי שעה עם הומור קליל שנון ומוכר. פעם חשבתי ש"חברים" זו איכות, מאז שחשבתי זאת עברו כמה שנים ונולדו להן כמה סדרות ישראליות כאלה שגרמו ל"חברים" להיות קלאסיקה ו"החברים של נאור" הפך להיות הבילוי שלי לערב יום שלישי בשבוע. מצפה בכיליון עיניים לעוד עונות מעולות (אם יגיעו) של "מסודרים", "רמזור" ועוד חדשים שאולי יכתבו עבורנו בהמשך, יש בשביל מה.
הפרק הראשון של "החברים של נאור" נפתח באופטימיות בתמונה אידיאלית מושלמת, הבדיחות של האימא, השואו של נאור, איך אימא אחת משנה את כל התמונה וכל אבא הוא עוקצני שדואג לילדיו ושום דבר לעולם לא יהיה טוב עבורו. שלא לדבר על האח שדואג לאחותו, את הקטע הזה אני דווקא מכירה מקרוב.
הסבתות של הארוחה המרוקאית גרמו לי לחשוב שלרגע זה אמתי ואולי הן בכלל לא יודעות שהן הצטלמו לסדרת טלוויזיה ויוסי בובליל לא הרגיש לי מספיק מוחצן וחוצפן כפי שזכרתי אותו מהאח הגדול, ציפיתי ליותר בלאגן בשולחן ובפועל אלה היו ירידות קטנות ופשוט משוגעות ממה שציפיתי.
הייתה קצת הגזמה עם האבא של הבויפרנד של דפי, וגם דפי עצמה קצת הזויה, חיה בפנטזיה של ניו יורק... קצת יותר מידי.. אבל זה סיטקום כמה מקובל להפגין דברים במינון יותר גבוה מהמותר.
זה היה פרק מעולה, בלי שדחפו אליו יותר מידי פרסומות, לשם שינוי מישהו התחשב בקהל הצופים ונתן לנו ליהנות, לפחות מהפרק הראשון.
אלה היו כמה סצנות משעשעות ומבדרות שאפשרו לי פשוט לנוח אחרי כל הבלגאן של היום עבודה והבלגאן בבית שעשתה הקטנה, כעת אחרי שהתפנקתי עם קפה והפרק בדיוק נגמר נותרתי עם טעם מתוק בפה, מצפה לשבוע הבא שסביר להניח יגיע עם עוד פרק קליל בניחוח מרוקאי שאני לא מכירה עקב ה"עדה" הלבנבנה שלי.