התחלתי לצייר שהייתי בכיתה ו' כמו רוב הילדים הלכתי לחוג ציור והייתי מצייר על נייר ובהמשך שהתחלתי לצייר ברמה יותר גבוהה התחלתי לצייר על קנבס, המורה לציור תמיד אמרה שיש לי ידי זהב, שהציורים שלי מדהימים שאני האמן הגדול הבא.

 

כמובן שלא באמת האמנתי לה, הייתי ילד מאוד צנוע וביישן. חשבתי שהיא אומרת את זה לכל התלמידים שלה. עדיין תמיד הייתי אומר תודה ומחייך, בתוך תוכי רק חשבתי על איך אני הולך להשתפר, לעלות רמה, להיות יותר טוב, להיות מיוחד ושונה.

 

כאשר הגעתי לשלב בו הציורים שלי היו ברמה מספיק גבוהה שאני אוכל לבחור ולהחליט באיזה סגנון אני ארצה לצייר התחלתי להחליף סגנונות כמעט כל חודש, הייתי מנסה לצייר חודש בסגנון סוריאליסטי רואה שאני לא נהנה ומחליף לסגנון גותי, רואה שגם הפעם הציורים לא יצאו כמו שרציתי ומחליף לסגנון הבא.

 

רק לאחר הרבה התלבטויות ושיחות עם המורה שלי לציור, החלטתי לנסות גישה חדשה ולחפש חומרי גלם שונים שאיתם אני ייצור. בהתחלה ניסיתי חומרי גלם פשוטים כמו סוגי צבעים שונים, עברתי מצבעי מים לצבעי שמן, מבצעי שמן לצבעי גואש וכו' הבנתי שזה לא מה שאלי לשנות.

 

המשכתי לחפש חומרי גלם שונים שבאמצעותם אני יוכל ליצור את הציורים אליהם אני חולם. ניסיתי לצייר על חומרים שונים. במקום להשתמש בקנבס ונייר התחלתי להשתמש בעץ, אבנים, שיש וכל חומר שיכולתי לצייר אליו, אבל לא האמנתי שחומרי הגלם שכל כך רציתי היו לי מול העיניים כל הזמן.

 

התחלתי לצייר עם גיר על מדרכות ובניינים. לא האמנתי שהפתרון שחומרי הגלם שכל כך רציתי היו לי מול העיניים כל הזמן, הלכתי אליהם כל יום, בכל פינה, העיר הפכה להיות דף הנייר הגדול שלי, התחלתי לצייר ציורים שונים על המדרכות ועל הקירות.

 

מעולם לא השתמשתי בספריי על מנת שלא יצטרכו לצבוע מחדש את הקירות, הייתי משתמש בגיר והייתי יוצר ציורים מיוחדים ושונים. כל פעם הייתי מצייר משהו חדש, פעם זו הייתה תהום, פעם זה היה כריש ואפילו פעם אחת ציירתי את ספיידרמן מציל אדם ברחוב.

 

תמיד השתדלתי שהציורים יראו ריאליסטים ככל שניתן. הבנתי שזו הדרך שלי להביא את האומנות שלי לכולם, הייתי מצייר ברחוב עם גיר ונותן לכולם להצטלם וליהנות מהציורים שלי. לא דרשתי כסף ולא רציתי להפוך את זה למקצוע שלי, הייתי מוכן לקבל תרומות לקניית חומרי הגלם אבל לא יותר מכך.